שוק הכרמל זה השוק הכי סואן וותיק בתל אביב. פה תמצאו לצד ירקות ופירות – כל דבר כמעט שתרצו וניתן למכור על באסטות. לאחרונה התפתחה בשוק סצנה של מסעדות רחוב, סוג של אנדר-דוג מקומי – דוכני אוכל של מנות שף מיוחדות ע”י שפים צעירים או שפים חובבים. הרעיון הוא – שכל אחד יוכל לאכול מנת גורמה מקורית-יצירתית בחטף. ארוחה בהליכה. במקום להכנס למסעדת יוקרה לטקס סעודה ממושך שמלווה במלצריות, תעריפי גורמה וכו’ רק כדי להנות ממנת גורמה טובה.

נחלת בנימין הוא אחד האזורים שוקקי-החיים בעיר גם ביום וגם בלילה. רוב שנותיה של השכונה פעלו פה חנויות רבות של בעלי מלאכה , בעיקר חנויות לממכר טקסטיל והיתה זו שכונת סוחרים אפרורית וסואנת. מאז העשור האחרון ומאז שהכבישים פה הפכו למדרחוב… השינוי הפיך רוח חיים חדשה וצעירה ברחוב הישן שקם לחיים. החלו לקיים כאן יריד אומנות ועבודות-יד פעמיים בשבוע (בשלישי ובשישי בבוקר) אמנים שונים עם דוכנים קטנים מציעים למכירה עבודות אומנות מקוריות… אמני גרפיטי אימצו בשמחה את תריסי החנויות ועיטרו אותם בציורים צבעוניים, פאבים ומסעדות נפתחו פה, בצמידות לסצנת הפאבים של שוק הכרמל הסמוך…
בתי המגורים עברו חידוש ושימור והשכונה הפכה מוקד משיכה ופעילות לצעירים, תיירים ומבקרים מכל הארץ שרוצים לחוש את האווירה התוססת והעליזה של העיר.

התחנה ה 11 שלנו היא בככר ביאליק – הככר העגולה הקטנה מול בית העיריה ההיסטורי ולצד בית ביאליק – מקום מגוריו של המשורר הלאומי שלנו. בכיכר כאן ממש אפשר לחוש באווירה של שנות ה 20 וה 30 של תל אביב הקטנה. תפסו לכם ספסל לשבת ונשמו את האווירה המיוחדת בפינה הנוסטלגית הזאת.

גן מאיר נמצא בלב העיר. נחנך בשנת 1942 ועבר מתיחות פנים רבות מאז. הגן היפה והגדול משמש היום למפגש אמהות ותינוקות, מפגש בעלי כלבים בגינת הכלבים הגדולה שבו, מציע פינת טבע ירוקה לכל מי שמחפש אתנחתא למנוחה באמצע היום. הגן מציע גם מתקני שעשועים לילדים, מגרשים למשחקי כדור ובית קפה נחמד השייך למועדון הקהילה הלהט”בית פה שמרכז מועדון לפעילות נוער של הקהילה.

בית קק”ל הוקם בשנת 1937 ונבנה בשילוב אבן ירושלמית ובטון מזויין בסגנון הבינלאומי והפך למקום מושבם של המוסדות הראשונים של היישוב היהודי בארץ ישראל – “מועצת העם” ו”מנהלת העם”. במקום זה התרחשו כל האירועים המכוננים שקדמו לטקס הכרזת המדינה. מאמצע שנות ה-80 ועד ימינו שימש כמוזיאון שהנציח את האירועים שקדמו לו לצד מפעלי קק”ל בארץ.

במקום, לצד מבנה התיאטרון – ישנה רחבה מהודרת עם גינת פרחים יפה השקועה במרכזה וגם בריכת מיים דקורטיבית. הרחבה הנאה הזו חביבה מאוד ע”י תושבי הסביבה שפוקדים אותה בהמוניהם בחורף – בימי שמש נעימים או אחה”צ.
לצד הרחבה – אולם היכל התרבות המשמש במהלך השנה להופעות שונות, פסטיבלים, אירועים ובעיקר ביתה של התזמורות הפילהרמונית הישראלית. התזמורת מתקיימת פה קונצרטים רבים במרוצת השנה. עוד תמצאו פה – פינת טבע קטנה ושמורה בשם “גן יעקב” המשמרת שני שקמים מוותיקי העיר עוד כשהיו פה רק חולות ואף לא בית אחד.

ככר רבין (לשעבר: ככר מלכי ישראל) היא ככר העיר – רחבה גדולה תחת בניין העיריה המשמשת לטקסים, כנסים, ירידים, חגיגות יום העצמאות, הופעות ציבוריות וכמובן גם למחאות והפגנות.  רוב שנותיה נקראה “ככר מלכי ישראל” עד כמובן לאירוע הטראגי של רצח רבין. בקצה שלה – אנדרטה עצומה בצורת משפך/משולש בצבע חום זו “אנדרטת השואה” ולצידה בריכת נוי אקולוגית יפה עם פינת מנוחה לתושבים

הנקודה בה אנו עומדים כרגע ומשקיפים מטה על אתר הזכרון לרצח רבין – זו הנקודה בה עמד הצלם שצילם והנציח בוידאו את כל מהלך אירועי רצח רבין והסרטון שלו הופץ בכל המדיות התקשורתיות בארץ ובעולם. הסרטון הכי זכור לכולנו מאותו אירוע דרמתי.

גן ציבורי יפהפה נבנה פה בשיפוע מקומת הרחוב ועולה לגג קניון מסחרי בשם “גן העיר” ממש בצמוד לבית העיריה.

בית חנה פה בשדרה הוא מבנה עם סיפור היסטורי מיוחד. כיום זהו מרכז תרבותי שכונתי, מעין מתנ”ס מקומי בשילוב בית קפה-מסעדה…

בית מגוריו של דוד בן גוריון ראש הממשלה הראשון של ישראל

ככר אתרים או בשמה הנוסף: ככר נמיר נחנכה בשנת 1975 על שמו של ראש העיר שיזם אותה – מרדכי נמיר, כיהן בין השנים 1960-69 ונפטר בשנת 1975 מבלי שהספיק לזכות לראות את הככר שנחנכה על שמו . הכיכר התיירותית בשנותיה הראשונות היתה אטרקציה מרשימה, יוקרתית ואסטטית וזכתה לרבבות מבקרים ותיירים כל זאת למשך מספר שנותיה הראשונות בלבד. לאחר מכן – מרבית שנותיה סבלה מהזנחה רבה . במסגרת תוכניות הפיתוח בעיר – העיריה מתכוונת בשנים הקרובות להסיר את הככר מהנוף פה ובמקומה יעמדו שני מגדלים רבי קומות. כרגע אלה התוכניות וכדרכן של תוכניות עירונית – להשתנות, להתבטל בהתאם למשתנים רבים . נצטרך לחכות ולראות 🙂

סיור בצפת לא יהיה מושלם ללא טעימה מגבינה צפתית ומעוד כמה דברים טובים…
מעשרות המחלבות שפעלו בצפת במאה ה-19 נותרו שתיים: גבינות המאירי ומחלבת קדוש בה נבקר. משפחת קדוש מייצרת כאן גבינה צפתית אופיינית כבר מראשית המאה ה-19 והם ישמחו לארח אתכם להכיר עוד שני דברים אופיניים לצפת: הגבינות המשובחות וקבלת הפנים הלבבית.

בית הכנסת על שם ר’ יצחק אבוהב הוא אולי היפה והמיוחד בבתי הכנסת של צפת. ציורי התקרה המרהיבים שלו כוללים סמלים קבליים רבים ובאחד משלושת ארונות הקודש שלו נמצא ספר התורה נדיר בן למעלה מ-500 שנה שכתיבתו משויכת לגדול חכמי קסטיליה המקובל ר’ יצחק אבוהב ואשר בדרך נס התגלגל והגיע לצפת.
זהו גם מבתי הכנסת הפעילים בעיר, עם הפתיחות הרבה ביותר לקבל מבקרים ומקום נפלא לחוש ולהתחבר אל הרוח הצפתית.

מרן יוסף קארו היה מהדמויות החשובות ביותר של צפת בימי השיא שלה במאה ה-16. הוא שימש כדיין וראש בית מדרש ונחשב לגדול פוסקי ההלכה בעת החדשה. חיבורו הידוע “שולחן ערוך” הוא מהיצירות החשובות ביותר בארון הספרים היהודי ומהווה בסיס לפסיקה ההלכתית מאז פרסומו. יש הטוענים שחשיבותו נופלת רק מן המקרא, המשנה והתלמוד.
בית הכנסת על שמו בצפת, מזכיר במבנהו בית מדרש ואוצר בתוכו ספרים עתיקים ובהם ספר תורה מהמאה ה-16.

“מנהרות צפת” יקחו אתכם לחוויה תת-קרקעית שתעביר אתכם דרך חדרים, בורות מים ומקוואות טהרה מתקופות שונות ועד לזמן תור הזהב שלה במאה ה-16. שיא הסיור יהיה בבית הקהל – שהיה מאפיה ומרכז של מבנים ששימשו את יהודי צפת באותה עת והוכרז לאחרונה כאתר מורשת לאומית.
המנהרות ובית הקהל נחפרו, שוקמו ונפתחו לציבור ע”י עמותת “לבנות ולהבנות” המפעילה מגוון רחב של תוכניות חינוכיות לקהלי יעד שונים מהארץ ומחו”ל ומשמשת כמוקד להכרת התרבות, היצירה והרוח בצפת ובגליל

שוק האומנים של הצפת הממוקם לאורך סמטת אלקבץ הוא הריכוז הגדול בעולם של גלריות של אומנות יהודית. תוכלו למצוא כאן ציורים ופסלים ממגוון סגנונות ושפע עצום של חפצי קודש ואביזרים שמתאימים לכל בית יהודי. מקום נפלא לשוטט בנחת, להיכנס לגלריות, להתרשם, להכיר וללמוד מעט על האומנות הצפתית ולחוש את החיבור שבין החומר לבין הרוח.

האר”י הקדוש (האלוקי רבנו יצחק) הוא דמות מופת מימי הזוהר של צפת במאה ה-16 ואחד מהאישים החשובים ביותר בעולם הקבלה. בית הכנסת האר”י האשכנזי היא בית כנסת מיוחד ומרהיב המוקדש לזכרו של האר”י. בבית הכנסת ארון קודש מרהיב מגולף בעץ שמקורו בגליציה במאה ה-19. מסורות מקומיות של קדושה ונס נרקמו סביב בית הכנסת שהוא מהמפורסמים שבבתי הכנסת של צפת

רחבת אבן זו שנמצאת בסמוך לסמטת גורי האר”י היתה בתקופת הזוהר של צפת במאה ה-16 אזור של בוסתנים ועצי פרי שהיו ממוקמים מחוץ לרובע היהודי שהתקיים מתחת למקום זה. האר”י הקדוש וחבורת תלמידיו הנאמנים (שנקראו גורי האר”י) נהגו להגיע לאזור זה בימי שישי לקראת שקיעת השמש מעל פסגת הרי מירון וקבלת השבת.
בארמית נקרא המקום חקל תפוחין קדישין שבשפה הקבלית מייצג את גן העדן… מקום ראוי להבין בו מה התחולל כאן בשלהי המאה ה-16 שמשפיע בצורה כה משמעותית על כל יהודי העולם עד  ימינו אנו.

סמטת המשיח היא הסמטה הצרה ביותר בעיר. בסמטה נהגה הסבתא יוכבד רוזנטל להמתין מידי יום למשיח לקראת הגעתו הצפויה. זהו מקום ממנו ניתן להיכנס לסמטאות הפנימיות והציוריות של הרובע היהודי וגם לחדור מעט לרוח מחשבתם של הצפתים שבה מתקיימים בערבוביה מציאות ואגדה, חומר ורוח.

כיכר המגינים או בשמה הקודם כיכר הפחמים היא כיכר מרכזית ברובע היהודי של צפת. בכיכר שכנה מפקדת ההגנה בשנת 1948 ולכן שונה שמה לכיכר המגינים. זו כיכר נאה בה בכל יום שישי , ערב כניסת השבת, מתרכזים רבים מתושבי הרובע כאשר הם לבושים במיטב בגדי השבת שלהם. זהו גם מקום מצוין בו תוכלו לנוח מעט, לאכול ולשתות לפני שנמשיך בסיורנו.

“כיכר הדווידקה” נמצאת ליד בנין עירית צפת ואל מול המבנה מנוקב הכדורים של המשטרה העירונית הבריטית. זהו המקום בו מונצחת הדרמה הגדולה של הקרב על צפת במלחמת הקוממיות בחודשים אפריל ומאי 1948. זהו סיפור דרמטי שבו תושבי הרובע היהודים בצפת שהיו מיעוט קטן בעיר שרובה היה ערבי, הצליחו לעמוד כנגד התקפה עליהם שסופה הצפוי היה מוות וחורבן. בעזרת עמידתם האיתנה ובעיקר בעזרת מחלקה של 35 לוחמי פלמ”ח שהגיעו לסייע הם הצליחו להחזיק מעמד ולהפוך את הקערה על פיה עד לניצחון המסחרר בקרב על העיר. על הקרב הזה אמר רב העיר “צפת ניצלה בזכות הנס ובזכות המעשה”.
לתשומת ליבכם: אזור כיכר הדווידקה סגור לשיפוצים ומגודר בחודשים הקרובים. לכן מומלץ להתבונן במבנים מנוקבי הכדורים ולהאזין להסבר ברחבה המוצלת שנמצאת מצפון (מימין) לבית העיריה. משם גם תמשיכו לתחנה השלישית.

מצודת צפת היתה המבצר הגדול ביותר שהצלבנים בנו בארץ וזה גם המקום ממנו התחילה העיר. הוא נמצא במקום הגבוה ביותר של צפת (בגובה 849 מ’) וממנו נשקפים נופים נפלאים של הרי מירון, הגליל, הכנרת והגולן. מקום מצוין להתחיל בו את סיורנו בעיר.

במבנה בן כ-250 שנה שוכנת מטחנת הגליל המתמחה בייצור תבלינים. משפחת קנאזה שהם בעלי המקום כבר למעלה ממאה שנה מציגים בגאווה את מערך המטחנות מהמאה ה-19 שעדיין יכולות לעבוד. כיום זוהי חנות תבלינים מרהיבה שבה תוכלו למצוא כל מה שחשקה נפשכם ולהתענג על נינוח התבלינים המשכר.
זהו מקום נפלא ומרכזי לסיים בו את סיורו בנצרת.

מעיין מרים הוא עוד אתר מקודש לנוצרים בעיר נצרת. זוהי רחבה גדולה ונאה המכונה “כיכר המעיין” שבמרכזה רהט (מתקן ציבורי לאספקת מי שתיה) שבעבר שימשה מקום אליו הגיעו מי המעיין. הקדושה נובעת מכך שמקום זה היה מקום מפגש שוקק חיים בימים עברו שאליו הגיעו מרים ובנה ישוע.
זו פינה יפה ומוצלת שבקרבתה שפע מסעדות ומקומות לשבת ולנוח.

כנסיית גבריאל הקדוש או בשמה העממי כנסיית הבשורה האורתודוקסית היא כנסייה קדושה ומוקד לעליה לרגל חשוב בנצרת. על פי ספר נוצרי קדום המלאך הגיע לבשר למרים ליד המעיין אך היא נבהלה ונמלטה לביתה שם הוא לבסוף בישר לה ושם הוקמה בזיליקת הבשורה הידועה והגדולה. הכנסייה כאן מנציחה את מה שקרה ליד המעיין והייחוד של הכנסייה הוא בכך שמי המעיין נכנסים וזורמים בה. מים אלו מקודשים לנוצרים ועל פי המסורת המקומית בעלי סגולות מרפא. זוהי כנסיה אורתודוקסית יפה שנהרסה ונבנתה מספר פעמים כאשר עדיין רואים בה שרידים רבים מימי הצלבנים. מעניין מאוד לבקר בה, לראות את המאפיינים האורתודוקסים שלה ולחוש את אווירתה המיוחדת.

בסוף המאה ה-19 נבנו בסמוך לשוק נצרת וילות עירוניות רבות של עשירי הגליל. משפחות אמידות אלו בנו בתים גדולים ומרהיבים במיטב חומרי וסגנונות הבניה של התקופה. הם התחרו ביניהם ביופי הבתים וגודלם אך גם בציורי תקרה נפלאים שצוירו ע”י מיטב האמנים שבאו מכל רחבי הים התיכון.

כיום אזור זה של השוק מאכלס בתי הארחה, אכסניות וצימרים רבים שעומדים במרכזה של סצנה שוקקת של תרמילאים ומטיילים צעירים שבאים להנות מפינות החמד הרבות שנפתחו כאן בשנים האחרונות. אכסנית פאוזי עאזר היתה הראשונה באכסניות שנפתחו כאן והיא מתהדרת בתקרות מצוירות מרהיבות. תיכנסו ותתאהבו…

בצמוד לסראייה, בית העיריה העותמני מהמאה ה-18, הקים דאהר אל עומר דירת מגורים לאחת מנשותיו ושם התגורר בזמן ששהה בנצרת. עם השנים הפך המקום לדיוואן (כלומר בית קפה / מסעדה /מקום מפגש) של אחד מהאנשים המקסימים ביותר של נצרת – אבו אשרף. אבו אשרף הוא אדם מבוגר, אוהב אדם וחביב שהפך אטרקציה בפני עצמה ואחד מהשגרירים של העיר. תמונתו מככבת בספרי מטיילים רבים ובשלל כתבות עיתון בגלל אופיו וקבלת האורחים הנהדרת שלו, בגלל האוספים המרהיבים המקשטים את המקום שלו וגם בגלל הקטאייף המתוק והנפלא שהוא מכין כל ימות השנה… בתאבון.

השוק של נצרת שהיה מהשווקים החשובים של הגליל, הוא מבוך של סמטאות ציוריות שמתרכזות בין כנסיית הבשורה למסגד הלבן. השוק בעבר היה מחולק לאזורים: שוק הכלות, שוק הפחחים, שוק הירקות, שוק הנגרים ועוד. למרות שימי הזוהר של השוק חלפו ומרכז הכובד המסחרי עבר לקניונים הנוצצים של העיר – יש בו עדיין הרבה פינות מקסימות ששוות ביקור, אנשים חביבים ואווירה כיפית ורגועה

בזיליקת הבשורה היא הכנסיה הגדולה במזרח התיכון. זו גם אחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר של העולם הנוצרי כולו. על פי האמונה הנוצרית במקום בו נמצאת כיום הכנסיה שכן בית משפחתה של מרים (מריה) אם ישוע הנוצרי ובדיוק שם התרחש אירוע הבשורה בו בישר המלאך גבריאל למרים על כך שתישא ברחמה את בן האלוהים. ברגע זה “נעשה הדבר לבשר” שהוא רגע מכונן ומרכזי באמונה הנוצרית. הבזיליקה שנבנתה בשנות ה-60 בסגנון מודרני מוקדשת ומהללת בשלל דרכים את דמותה של מרים. לא סתם אתר זה הוא אבן שואבת למאות אלפי צליינים ומבקרים בשנה. מקום מרשים ביותר!

“כיכר העיר” היא רחבה אבן מרכזית ורחבת ידיים בכניסה לעיר העתיקה. היא ממוקמת ליד רחוב פאולוס השישי שהוא ציר התנועה הראשי של העיר. סביב הכיכר יש לא מעט מסעדות ובתי קפה שיאפשרו לכם עצירה קצרה למנוחה ושירותים לפני תחילת הסיור. תמסרו ד”ש ליונים ונסו את כנאפה מחרום או אל-מוכתר…

הר הקפיצה ממוקם על רכס הרי נצרת מעל עפולה ומאפשר תצפית עוצרת נשימה לכל עמק יזרעאל והסביבה החל מהכרמל וחיפה וכלה בתבור. מהצד הצפוני יש תצפית פנורמית נפלאה לעיר נצרת עצמה. “הר הקפיצה” הוא מקום קדוש לנצרות בגלל נס שהתרחש כאן לישוע. כמו כן בקרבת מקום התגלתה מערה פרהיסטורית חשובה עם ממצאים מיוחדים. בקיצור – מקום מושלם להתחיל בו את סיורנו.

הנמל של עכו הוא ליבה של העיר כבר אלפי שנים. זהו נמל טבעי מצוין שממשיך לתפקד מהתקופה ההלניסטית ועד ימינו ברציפות. זהו נמל דייג פעיל, מרינה ליאכטות וגם נמל תיירותי ממנו תוכלו לצאת לשייט סביב החומות ואפילו לצאת להפליג בקו השייט לחיפה.

חומות עכו האדירות הן מסמליה הידועים של עכו ומקיפים אותה מכל העברים. החומה שאנו רואים כיום נבנתה בתחילת המאה ה-18 ע”י שליטיה העות’מנים של העיר ואז היו לעיר רק שני שערים: אחד ביבשה והשני לים ליד הנמל. מאז נפתחו בה עוד שני פתחים לכלי רכב. החלק הדרומי המכונה “טיילת החומות” נהדר להליכה ומאפשר נופים נפלאים של מפרץ חיפה והכרמל.

הגענו לעכו של הסמטאות האחוריות. זה המקום אליו מבקרים לא הגיעו בעבר. סמטה זו היתה עד לפני שנים ספורות מעבר חסר ייחוד בעיר ומאז הפכה להיות גלרית אומנות פתוחה לקהל מעשה ידיו של אמן מקומי בשם ואליד קשאש. אין ספק שהמקום יהפוך לאטרקציה בינלאומית מפורסמת ולאחד מסמלי העיר. תוכלו לספר לנכדים שהייתם כאן כשזה רק התחיל.

בתחילת 2019 זו היתה הסמטה ריקה ועזובה. מאז צצו כאן ציורי קיר יפהפיים וארבע גלריות מקסימות שרק בגללן שווה לבוא לעכו. הסמטה היא אחד הסמלים של עכו המתחדשת. מומלץ מאוד להיכנס לגלריות לדבר עם האומנים ולהתרשם. מקום מקסים.

השוק האותנטי והססגוני של עכו הוא אחד מנקודות המשיכה הנהדרות של העיר. הכל תמצאו כאן – טרי, זול ואותנטי. החל מפירות וירקות, המשך בבשר ודגים שמגיעים טריים טריים מהנמל. ובנסוף בגדים וצעצועים וכמובן תבלינים והמון אפשרויות של אוכל רחוב נפלא ובו כמובן החומוס הטוב בארץ!!

צעד אחד מהמולת העיר תביא אתכם לאי של רוגע ויופי. מרכז המידע לגליל שנוסד ע”י ה-JNF יצייד אתכם במידע והמלצות מצוינות על עכו והגליל ויחשוף בפניכם גם תערוכות מתחלפות נהדרות של אומני הגליל. כאן תוכלו לראות מעט מהשפה העיצובית של עכו המתחדשת.

מסגד אל-ג’זאר הוא אחד מסמליה הבולטים של עכו. המסגד הגדול והמרהיב הוקם ע”י אחמד אל-ג’זאר, שליטה העות’מני הנערץ והאכזר של עכו בסוף המאה ה-18, ושימש כמרכז שלטונו. בחצר במסגד בור מים גדול אליו הובילה אמת המים לעכו ואפילו שמור בו סוד עכואי חשוב שמעניק לו קדושה.

“אולמות האבירים” התת קרקעיים יפתחו לפניכם צוהר לעולמם המענין והמפתיע של הצלבנים שהיו שליטי הארץ במשך כ-200 שנה כשעכו היתה מרכזם ובירתם. זוהי עיר תת-קרקעית של ממש עם אולמות עצומים ומרהיבים בני כ-800 שנה. בעזרת תצוגות ושילוט מאיר עיניים ומערכת שמע תעברו כאן חוויה נפלאה.

ברוכים הבאים! “הגן הקסום” הוא מבואת הכניסה לאולמות האבירים. גן מרהיב זה נקרא בעבר “בוסתן אל באשא” והיה גינת ביתם של שליטי עכו והוא שוחזר בסגנון העותמני. כאן נמצאים משרדי וקופת אולמות האבירים. מקום מצוין להתחיל את סיורנו.

הבניין הזה במשך שנים נקרא הבניין המקולל. האגדה מספרת שהקבלן שבנה את הבניין הטיל צל לחצר ישיבתו של המקובל ר’ מרדכי שרעבי ואף נגס בשטחו. אותו קבלן עורר את חמתו של ר’ שרעבי והוא קילל את הבנין. עסקים רבים נפתחו בו אך אף אחד מהם לא שרד. עד לפני 23 שנים המקום שימש כבנק לאומי אשר בו חזי היה מפקיד את רווחיו מהמאפיה שלו שברחוב יפו. יום אחד מגיע חזי להפקיד כסף אך מגלה שהבנק סגור ובדלת הכניסה ניצב שלט “למכירה”. מחירי החנויות היו כמובן זולות כי אף אחד לא רוצה עסק מקולל אך חזי מחליט לקנות את הבנק שלו ולהעתיק את המאפיה מרח’ יפו לכאן.
למרות הכל המאפייה מצליחה ואף מתרחבת. בסמוך אליה פותח חזי בית קפה על טהרת האורגניות, מה שאומר שהרב שרעבי הסיר את הקללה לאחר מותו בשנת 1983. למען הסר ספק לפני כ 15 שנים נערך במקום טקס התרת הקללה.

הבוסתן הספרדי קרוי ע”ש המחזה המפורסם של הנשיא יצחק נבון. שם יותר שימושי בפי המקומיים הוא “גן התות” ע”ש עצי התות הפזורים ברחבי הגן . בעבר הגן נקרא “גן שי”ש, על שם שלמה ישראל שיריזלי (על שמו רחוב שיריזלי במזכרת משה) אשר הי בעל בית דפוס ומו”ל. הוא הצליח לעור את חמתו של מחייה השפה העברית אליעזר בן יהודה שהתרעם על כך שהדפיס כתבי עת גם בשפה שאיננה עברית (יידיש, לדינו וכו,)

שכונת אוהל משה היתה התשובה הספרדית למזכרת משה. והיא שימשה השראה למחזמר המפורסם בוסתן ספרדי של יצחק נבון. הסיוע של קרן משה מונטיפיורי בבנית שכונת מזכרת משה עוררה את פרנסי הקהילה הספרדית בירושלים לפנות אליהם בדרישה להקצות שטח אדמה גם לקהילה הספרדית. אנשי הקרן נענים וחותמים עמם חוזה וב 1887 מרבית הבתים כבר מושלמים. רוב דיירי השכונה היו גם יוצאי ירושלים העתיקה. בשכונה היו 5 בורות מים ציבוריים. 3 מהם גדולים ובנוסף היו בורות פרטיים מתחת לבתים. ע”פ דרגת הניקיון של כל בור, נקבע ייעודו – לשתיה , לרחצה וכביסה והאחרון לספונג’ה.

לאחר הקמתה של שכונת מזכרת משה ב 1881 עבור הקהילה האשכנזית, פנו פרנסי הקהילה הספרדית אל מונטיפיורי בבקשה לדאוג לשכונה גם עבורם ואכן הוקמה ב 1883 אהל משה עבור הקהילה הספרדית.

בית כנסת לעדת הספרדים (ס”ט). מפורסם בעיטורים שלו על הדלת (תבליט 12 השבטים) ואשת חיל. משפחת ארמוזה מהעיר העתיקה רוכשת בית מרזח שהיה כאן ומקימה את בית הכנסת בשנת 1925. בית הכנסת מפורסם בעיטורים שלו גם מבחוץ וגם מבפנים ובעיקר בתפילה הספרדית הירושלמית האותנטית. למי שקרא את הספר “מלכת היופי של ירושלים” – משפחת ארמוזה מככבת בו, אגב פירוש המילה ארמוזה = יפה.

הרבה סיפורים קשורים בצדיק ר’ אריה לוין שדאג לא רק לאסירי המחתרות אלא גם למצורעים, עניים ונדכאים ואף מי שלא היתה לו קורת גג להעביר את הלילה – יכול היה ללון בדירת שני החדרים הצנועה הזו שאנחנו נמצאים בכניסתה. בהמשך אתם תשימו לב שיש הרבה שמות של הרים לרחובות סביב. (גלבוע, כרמל, תבור) גם רחוב זה היה קרוי על שם הר גריזים אך עם מותו של ר’ אריה לוין ב 1969 – שונה שם הרחוב ל”רבי אריה לוין”, מצאו מקום בסמטה וצפו בסרטון הבא

אנו נמצאים עכשיו בתוך שכונת סוכת שלום שהיא חלק ממתחם של שכונות שנקראות בשם כולל “הנחלאות” אשר מקורו בשמות השכונות נחלת ציון ונחלת אחים. למעשה מדובר בל”ב שכונות. 32 שכונות המוקמות לאחר חבלי הלידה הקשים של משכנות שאננים. השכונה הראשונה מחוץ לחומות שנוסדה ב 1860.
השכונה הראשונה במתחם הנחלאות היא למעשה השכונה השישית מחוץ לחומות – אבן ישראל בשנת 1875 ולאחריה התפתחו עוד ועוד שכונות: אנחנו נמצאים בין השכונות סוכת שלום ואבן ישראל.

אתם נמצאים בככר הדוידקה, הדוידקה עצמה הינה מרגמה מפורסמת מתקופת מלחמת העצמאות, ולא בזכות הפגיעות המדויקות שלה (הן היו ממש לא מדויקות) אלא בזכות הרעש האדיר שהיתה עושה ובכך גרמה ללוחמים הערבים לברוח מהעמדות שלהם ולחשוב שזהו נשק יום הדין של היהודים. אז עשו לה כבוד והנה היא ניצבת ממש לפניכם, צפו בסרטון ובואו נתחיל את הסיור שלנו בנחלאות.