כיכר המגינים שנקראה בעבר כיכר הפחמים (קוילאן פלאץ) מנציחה את לוחמי צפת ב-1948. בכיכר שכנה מפקדת ההגנה במבנה בן 3 הקומות במערב הכיכר והיא היתה ליבו הפועם של הרובע בעת הקרבות.

מגיני צפת מנו כ-300 לוחמים בסה”כ והם לחמו כנגד מספר גדול בהרבה בצד הערבי. רוב הלוחמים היו אנשי ארגון ההגנה ומיעוטם חברי האצ”ל. חשוב לציין שבצפת התקיים שיתוף פעולה נדיר בין שני ארגונים מחתרתיים אלו שבינהם היה פער אידיאולוגי עצום ובמעט מאוד מקרים הם הצליחו לפעול יחד בהצלחה. העובדה שמפקד ההגנה מאיר (מייברג) מייבר ומפקד האצ”ל שמואל פרל היו חברים מילדותם וחיו בקהילה אינטימית, ייחודית ובעלת קשרים חברתיים עמוקים אפשרו להם להתגבר ברגעי המשבר על הפערים ולפעול יחד תוך תחושת ערבות הדדית עמוקה. עמדות המגן חולקו בין הכוחות והפיקוד בזמן הקרבות היה משותף.

על כן תוכלו לראות בכיכר ובמקומות רבים אחרים בעיר שלטי זכרון המנציחים חללים או מקומות מהקרבות החתומים תחת השם “מגיני צפת” ולא בשם אחת המחתרות.
50 לוחמים יהודים נפלו בזמן הקרבות בהם חללים מכל הקבוצות: אזרחים, לוחמי הגנה ואצ”ל ואנשי הפלמ”ח.

כיכר המגינים היא גם ליבו של רובע החסידים (או שכונת האשכנזים) שהתיישבו באזור זה ובנו אותו במחצית השניה של המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19.

עד אותה תקופה יהודי צפת נמנו על מגורשי ספרד או יהודים מוסתערבים, כלומר קהילה של יהודים שחיו כאן עוד מראשית העיר שמקורם המשוער בקבוצות של יהודים שמעולם לא עזבו את הארץ לגולה. מספר קהילות כאלה חיו בגליל והידועה שבהם קהילת יהודי פקיעין.

בעקבות צמיחתה של תנועת החסידות באירופה הגיעו חסידים אשכנזים לארץ בכמה גלים ורבים מהם התיישבו בצפת. בתחילה התערבבו בקהילות הספרדיות בעיר אך עם הגידול במספרם ובגלל המנהגים השונים התרכזו ברובע שנבנה באזור בו אנו נמצאים.

מנהיגם החשוב של החסידים באותה עת בצפת היה האדמו”ר מאבריטש שברוסיה. בית הכנסת על שמו נמצא במורד הרובע בהמשך סמטת שוק האומנים אליה נגיע בהמשך. בבית כנסת זה נודע נס בו ידע האדמו”ר מראש על רעש האדמה הגדול של 1837 וקרא למאמינים להצטופף סביבו בבית הכנסת שרק חלקו האחר חרב.