בבית הזה נמצא מטמון שיקח אותנו לזמנים אחרים. הבית מגלם בתוכו את סיפור הכפר, סיפורם של התושבים הערבים נוצריים שחיו בו ועזבו אותו מאיימת המלחמה, ההגעה של האוכלוסייה היהודית. כאן נמצא מטמון שיקח אותנו לזמנים אחרים. ביחד נגלה שיש יותר ממטמון אחד בעין כרם
כנסיית הביקור נבנתה היכן שזוהה בית הקיץ של זכריה ואלישבע הכהנים הוריו של יוחנן המטביל, הראשונה לזהות את המקום היתה הקיסרית הלנה שבנתה בתקופה הביזאנטית כנסיה בשם אלישבע לאחר שהכנסיה נחרבה נבנתה במקום כנסייה צלבנית שהתפרקה ברבות השנים. הכנסיה שאנו עומדים להיכנס אליה היא כנסייה מודרנית שנבנתה באמצע המאה ה-20
חקלאות בהר? ההר דורש מהחקלאים הרבה מאמץ והשקעה בהפיכת ההר למקום שניתן לגדל בו גידולים חקלאים, הדרך הטובה ביותר לעבד את הקרקע ההררית היא להפוך את ההר למדרגות המכונות טרסות ובכך ליצור משטחי גידול ישרים ונוחים לעיבוד.
אנחנו במעיין מרים, המקום בו הכל התחיל. ארכיאולוגים מצאו ממצאים המעידים על מגורים במקום כבר מתקופת הברונזה התיכונה, ( תקופת התנ”ך). מה מביא אנשים להתיישב דווקא כאן? המים הטובים והאדמה הפוריה וכמובן הקירבה אל בית המקדש. הסיבה המרכזית לאלפי התיירים הפוקדים את עין כרם היא הסיפור הנוצרי, כאן בעין כרם נולד וגדל אחד הדמויות החשובות לנצרות, יוחנן המטביל, הנחשב בנצרות כמבשר את בואו של ישוע
ברוכים הבאים לכפר הקסום עין כרם, מתקופת התנ”ך ועד היום, רבים מתאהבים באווירה ובאנרגיה המיוחדת של עין כרם, בימי המקדש השני גרו כאן משפחות כהנים. בן לאחת המשפחות הללו,עלה לגדולה והפך להיות אחד הקדושים החשובים ביותר לנצרות, זוהי הסיבה שתוכלו לשמוע בסמטאות וברחובות בליל שפות ולפגוש תיירים נוצריים מכל העולם המגיעים למקום היפה הזה. חוץ מקדושה נוצרית יש לעין כרם עוד הרבה קסם יופי ועניין להציע, בואו איתי ונכיר אותה יחד
בית הפקידות – שני מבנים שנבנו על ידי נציגי הברון רוטשילד כדי לשכן בו את מנגנון הפקידים, היועצים והמדריכים החקלאיים. בנין זה נבנה בשנים 1884-1885. בשנת 1929 נמסר המבנה שמצפון (משמאלכם) לרשות פרופ’ גדעון מר שהקדיש פעילותו לחקר המלריה ולהדברתה.
גן הברון בראש פינה, הוא אחד מפינות החמד הידועות של ראש פינה. בגן שתי ברכות נוי ומזרקות , האחת במעלה הגן והשניה בתחתית גרם המדרגות. הגן הוקם על ידי הברון אדמונד דה רוטשילד בשנת 1886, בהשראת גני ורסאי.
מאחורי בית הפקידות נמצאת מערה הקרויה על שמו של שלמה בן יוסף, חבר פלוגת בית”ר, שהסתתר בה מפני הצבא הבריטי עם שני חבריו, לאחר שתקפו אוטובוס בגליל כפעולת תגמול בתקופת המרד הערבי. השלושה נתפסו ונכלאו בכלא עכו, ובן יוסף הוצא להורג בהיותו בן 25 והיה ראשון עולי הגרדום.
שמחה ולובה וילקומיץ היו מהמורים הראשונים שסברו שבארץ ישראל צריך לדבר עברית. יחד עם המורה יצחק אפשטיין הם פעלו להחדרת השפה העברית בקרב תלמידיהם כבסיס לכל מערכת הלימודים בבית הספר שהוקם על ידי הברון. עד אז התנהלו הלימודים ב”חדר” דתי ביידיש והמעבר לשיטתו של וילקומיץ עורר ויכוחים רבים.
רבי אלתר שוורץ היה אחד מאותם 17 אברכים שייסדו את גיא אוני, רובם נטשו את המקום מחמת העוני והבצורת אך שוורץ המשיך לאחוז באדמותיו.
בתחילת המאה ה-20 ראה אלתר שוורץ שראש פינה מהווה תחנה חשובה בדרך ממישור החוף לדמשק ולכן החליט לבנות את המלון מעל ביתו. כך קם המלון העברי והכשר הראשון בגליל ואורחיו אף זכו למים זורמים במקום.הביקוש לחמשת חדרי המלון היה רב ועד מהרה הפך לעסק מצליח שאירח בין היתר אורחים חשובים כמו טרומפלדור והרב קוק.
בית הכנסת הוא המבנה הציבורי העתיק ביותר בראש פינה ואחד המרשימים, הריהוט וארון הקודש השתמרו מאז 1886 וכך גם ציורי התקרה המרשימים. בנוסף, בית הכנסת משמר עדות למתח הרב ששרר בין החלוצים לפקידים שהגיעו לנהל את המושבה
זהו ביתו של יוסף פרידמן, שזכה לכינוי “יוסוף אפנדי”. משפחת פרידמן הייתה מאותן 3 משפחות שהקימו את גיא אוני והצליחו להחזיק מעמד עד שהגיעו הרומנים בשנת 1882.
השמחה הייתה רבה עם בואם של הרומנים אך היא לא נמשכה זמן רב, בחגיגות החריש הראשון אירע אסון שסיכן את המשך קיומה של ראש פינה.
“רחוב הנדיב” הוא הרחוב הראשון שאוכלס על ידי 17 האברכים שירדו מצפת ובהמשך שימש את הרומנים שהגיעו בשנת 1882.
הבתים שעברו שיפוץ ושחזור מספרים סיפור התיישבות עיקש של תעוזה וחלוציות בלב הנוף הגלילי.
“מצפה נמרוד” הוקם לזכרו של נמרוד שגב, בן ראש פינה שנפל במלחמת לבנון ה- 2.
אנחנו נמצאים בפאתי הכפר הערבי ג’עוני והעדות היחידה שנותרה הוא הבית האמריקאי, מבנה מפואר בן 4 קומות הצמוד למצפה נמרוד. מתחתנו רחוב הראשונים, עדות לניסיון השני להקים את ישוב חקלאי יהודי במקום.
הכפר ג’עוני איכלס ערבים פלחים שהתפרנסו בדוחק מעבודת אדמה. עצי הבוסתן שפגשתם לאורך הנחל נשתלו על ידם במאה ה- 18. הכפר מנה בשנת 1948 1200 תושבים לעומת ראש פינה שמנתה 400 תושבים בלבד.
הזולה של בן היא בריכה מלאכותית הממוקמת לאורך נחל ראש פינה, במקביל לנחל עובר שביל שבעבר שימש כדרך שחיברה בין העיר צפת לבין הכפר הערבי ג’עוני. בשנת 1878 קורה בדרך הזו אירוע דרמטי בישוב היהודי של אז, 17 אברכים עושים את דרכם מצפת אל הכפר ג’עוני בניסיון להקים חווה חקלאית יהודית שלימים תקרא גיא אוני.
רחוב שבזי מהווה כיום מרכז קולינרי ואומנותי המושך אליו מטיילים רבים. המקום משנה את אופיו לעת ערב אז הופך לאזור בילויים של עשרות צעירים הפוקדים את הברים הרבים כאן.
חלק מחיי התרבות היוו הקיוסקים תופעה חשובה בהתפתחותה של תל אביב שקיבלה את הכינוי”עיר ללא הפסקה”. התפתחותה של תל אביב לעיר בינלאומית הכוללת תערוכות, הופעות, פסטיבלים כאלו ואחרים החלה בשלב זה כשהקיוסקים מהווים את השלב במפגשים בלתי אמצעיים של אנשים.
משפחת שלוש הפכה להיות נדבך חשוב בהקמתה של נווה צדק ואחוזת בית. בניו של אהרון שלוש מייסד השכונה פנו לעסקי נדל”ן והתמחו בתכנון ובניית בתים, וכן בייצור חומרי בנייה כגון בלוקים וכו’. כאן מולינו התגורר שניים מנכדיו של שלוש.
חלק מהתפתחותה של קהילה הוא חיי חברה המורכבים גם ממגוון אפשרויות של בילוי ופנאי. כאן מולנו התכנסו אנשי נווה צדק ותל אביב כדי ליהנות מחיי תרבות ופנאי הכוללים הרצאות, הצגות, אופרה וגולת הכותרת- הפלא שהגיע לעולם- סרטים.
בית רוקח הוא מרכז מבקרים חשוב להנצחת סיפורה של השכונה. במבנה מתגוררת נכדתו של רוקח האמנית לאה מג’רו מינץ אשר שימרה את הבית שהקים ובו התגורר סבא שמעון רוקח שזכה לכינוי הש”ר ראשי תיבות של שמו, ובני משפחתו.
אנחנו עומדים על הגשר שצופה על המסילה הישנה, כיום תוואי הרכבת הקלה שעובר ממש מתחת לפארק היפיפה מתחתינו. הפארק שנחנך כאן לאחרונה נושא את השם “פארק המסילה” וכמו אחיו בירושלים עובר על תוואי המסילה הישנה.
בנווה צדק התגוררו אנשי ספר רבים אשר השפיעו על התפתחות הספרות והתרבות של היישוב היהודי המתחדש, ביניהם הרב קוק, שאול טשרניחובסקי, דבורה בארון, יוסף חיים ברנר ואחרים. בבניין זה התגוררו 3 מהם ולכן נקרא הבית- בית הסופרים.
כשכונה היהודית הראשונה שהוקמה במרכז הארץ היוותה נווה צדק אבן שואבת לרבים אשר חיפשו קירבה למסורת ולחיי קהילה יהודיים והיו גם מי שחיפשו לעצמם שידוך. כמו בחיים סיפורי אהבה רבים הסתיימו בהקמת משפחה, אך לא מעטים הסתיימו במפח נפש ואכזבה. משפחות שלוש ואבולעפיה שהתגוררו במבנים שמולינו היו בין מייסדיה של שכונת נווה צדק ומאוחר יותר גם של אחוזת בית. בתחנה זו נלמד על ההסטוריה של המשפחות ותרומתן להקמת השכונה.
כחלק מהתפתחות היישוב והקהילה בתחום החינוך הוקמו במתחם זה 2 בתי ספר בהם למדו בני ובנות השכונה. מרכז זה מהווה נדבך חשוב להתפתחות התרבות והשפה העברית. כאן למדו רבים מאנשי הספר של הקהילה שלימים יובילו בתחומי החינוך, אמנות ורוח ויניחו את התשתיות להתפתחותה של המדינה בדרך.
נווה שלום הייתה אחת מ 10 שכונות שנבנו על ידי יזמים יהודים שראו בחזונם עלייה מאסיבית של יהודים מהגולה ורצו ליצור עבורם מסגרת מגורים הכוללת חיי קהילה. השכונה נוסדה על ידי זרח ברנט יהודי תושב לונדון ששמו גם נקשר עם הקמת העיר פתח תקווה.
שדרות אלרוב-ממילא נבנו על בסיס שכונת ממילא המוזנחת, שהיתה כאן עד שנות ה-80. היום יש כאן כ-140 עסקים, מותגים בינלאומיים, מסעדות ובתי קפה. הקירבה למרכז העיר מחד, ולעיר העתיקה מאידך, הופכת את השדרה לאטרקטיבית ביותר לקהלים מגוונים!
שער יפו, מהחשובים שבשערי העיר העתיקה וממנו נכנסים רוב התיירים והמבקרים שמגיעים לירושלים. השער נבנה עם החומה בשנת 1538 ע”י הסולטאן סולימאן איבן סלים אל קאנוני העות’מאני.בשנת 1906 נבנה בצמוד לשער מגדל השעון המפורסם, שהיה היפה והמרשים מבין שבעת המגדלים שנבנו בארץ ישראל!
ברוכים הבאים לגן הקוביות! אנחנו נמצאים כרגע מאחורי מלון המלך דוד, מלון פעיל בעל היסטוריה מפוארת, המשמש כיום כמקום הרשמי לאירוח אישים חשובים ומפורסמים בירושלים. נשיאים וראשי מדינות צופים מהסוויטה המלכותית כאן למעלה על העיר העתיקה
הפארק נבנה לכבוד טדי קולק, ראש העיר האגדי של ירושלים ששימש בתפקידו 28 שנים. בפארק מזרקה משוכללת עם מופע אור קולי, ובימי הקיץ אפשר להתרענן במים, לשבת באזורי הפיקניק ולהקשיב לסיפור חייו של טדי.
באמצע הדשא הגדול, בין רח’ המלך דוד ושכונת ימין משה, מסתתרת לה מערכת קבורה עתיקה ומסתורית שנקראת קברי בית הורדוס. מי קבור פה? מתי נבנתה? ולמי שייך כל השטח הזה?
שכונת ימין משה היא אחת השכונות הירושלמיות הקרויות ע”ש משה מונטיפיורי. היא נמצאת צמוד למשכנות שאננים, ממש מעל בריכת הסולטן.
משכנות שאננים היא השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומת העיר העתיקה, וטחנת הקמח שבה הפכה להיות אחד הסמלים של העיר ירושלים.
מזרקת האריות הוקמה כתרומה של גרמניה המערבית והייתה המזרקה הראשונה בירושלים!
את המושג כתף הינום טבע הארכיאולוג גבי ברקאי, שחפר את מערכת הקבורה כאן. המושג מורכב משני חלקים: “כתף היבוסי” ו”גיא בן הינום”. באתר נמצאו שבע מערות קבורה חצובות בסלע מימי מלכי יהודה, כלומר מתקופת בית ראשון. במערות אלו נקברו דורות על גבי דורות של משפחות ירושלמיות חשובות.
זהו מבנה תחנת הרכבת ההיסטורית של ירושלים. החל משנת 1892, מכאן הייתם עולים על הרכבת ליפו, ולכאן הייתם חוזרים. בשנים הללו, הרכבת היתה דרך התחבורה הבטוחה ביותר לכיוון יפו, במיוחד כאשר האלטרנטיבה היתה עגלה עם סוס או שניים. הרכבת ראתה כאן את הטורקים, לאחר מכן את האנגלים, ולבסוף אותנו – את הישראלים.
ברוכים הבאים למשחק לרוץ על ירושלים! בעמוד הזה תבינו איך לשחק, מול מי אתם מתחרים וכיצד תוכלו לנצח!
אם המהלך המשחק מכל סיבה יצאתם החוצה ותרצו לחזור לתחנה האחרונה שהייתם בה, השתמשו בתפריט שנמצא בעמוד הזה בצד ימין למעלה!
סיור בצפת לא יהיה מושלם ללא טעימה מגבינה צפתית ומעוד כמה דברים טובים…
מעשרות המחלבות שפעלו בצפת במאה ה-19 נותרו שתיים: גבינות המאירי ומחלבת קדוש בה נבקר. משפחת קדוש מייצרת כאן גבינה צפתית אופיינית כבר מראשית המאה ה-19 והם ישמחו לארח אתכם להכיר עוד שני דברים אופיניים לצפת: הגבינות המשובחות וקבלת הפנים הלבבית.
בית הכנסת על שם ר’ יצחק אבוהב הוא אולי היפה והמיוחד בבתי הכנסת של צפת. ציורי התקרה המרהיבים שלו כוללים סמלים קבליים רבים ובאחד משלושת ארונות הקודש שלו נמצא ספר התורה נדיר בן למעלה מ-500 שנה שכתיבתו משויכת לגדול חכמי קסטיליה המקובל ר’ יצחק אבוהב ואשר בדרך נס התגלגל והגיע לצפת.
זהו גם מבתי הכנסת הפעילים בעיר, עם הפתיחות הרבה ביותר לקבל מבקרים ומקום נפלא לחוש ולהתחבר אל הרוח הצפתית.
מרן יוסף קארו היה מהדמויות החשובות ביותר של צפת בימי השיא שלה במאה ה-16. הוא שימש כדיין וראש בית מדרש ונחשב לגדול פוסקי ההלכה בעת החדשה. חיבורו הידוע “שולחן ערוך” הוא מהיצירות החשובות ביותר בארון הספרים היהודי ומהווה בסיס לפסיקה ההלכתית מאז פרסומו. יש הטוענים שחשיבותו נופלת רק מן המקרא, המשנה והתלמוד.
בית הכנסת על שמו בצפת, מזכיר במבנהו בית מדרש ואוצר בתוכו ספרים עתיקים ובהם ספר תורה מהמאה ה-16.
“מנהרות צפת” יקחו אתכם לחוויה תת-קרקעית שתעביר אתכם דרך חדרים, בורות מים ומקוואות טהרה מתקופות שונות ועד לזמן תור הזהב שלה במאה ה-16. שיא הסיור יהיה בבית הקהל – שהיה מאפיה ומרכז של מבנים ששימשו את יהודי צפת באותה עת והוכרז לאחרונה כאתר מורשת לאומית.
המנהרות ובית הקהל נחפרו, שוקמו ונפתחו לציבור ע”י עמותת “לבנות ולהבנות” המפעילה מגוון רחב של תוכניות חינוכיות לקהלי יעד שונים מהארץ ומחו”ל ומשמשת כמוקד להכרת התרבות, היצירה והרוח בצפת ובגליל
שוק האומנים של הצפת הממוקם לאורך סמטת אלקבץ הוא הריכוז הגדול בעולם של גלריות של אומנות יהודית. תוכלו למצוא כאן ציורים ופסלים ממגוון סגנונות ושפע עצום של חפצי קודש ואביזרים שמתאימים לכל בית יהודי. מקום נפלא לשוטט בנחת, להיכנס לגלריות, להתרשם, להכיר וללמוד מעט על האומנות הצפתית ולחוש את החיבור שבין החומר לבין הרוח.
האר”י הקדוש (האלוקי רבנו יצחק) הוא דמות מופת מימי הזוהר של צפת במאה ה-16 ואחד מהאישים החשובים ביותר בעולם הקבלה. בית הכנסת האר”י האשכנזי היא בית כנסת מיוחד ומרהיב המוקדש לזכרו של האר”י. בבית הכנסת ארון קודש מרהיב מגולף בעץ שמקורו בגליציה במאה ה-19. מסורות מקומיות של קדושה ונס נרקמו סביב בית הכנסת שהוא מהמפורסמים שבבתי הכנסת של צפת
רחבת אבן זו שנמצאת בסמוך לסמטת גורי האר”י היתה בתקופת הזוהר של צפת במאה ה-16 אזור של בוסתנים ועצי פרי שהיו ממוקמים מחוץ לרובע היהודי שהתקיים מתחת למקום זה. האר”י הקדוש וחבורת תלמידיו הנאמנים (שנקראו גורי האר”י) נהגו להגיע לאזור זה בימי שישי לקראת שקיעת השמש מעל פסגת הרי מירון וקבלת השבת.
בארמית נקרא המקום חקל תפוחין קדישין שבשפה הקבלית מייצג את גן העדן… מקום ראוי להבין בו מה התחולל כאן בשלהי המאה ה-16 שמשפיע בצורה כה משמעותית על כל יהודי העולם עד ימינו אנו.
סמטת המשיח היא הסמטה הצרה ביותר בעיר. בסמטה נהגה הסבתא יוכבד רוזנטל להמתין מידי יום למשיח לקראת הגעתו הצפויה. זהו מקום ממנו ניתן להיכנס לסמטאות הפנימיות והציוריות של הרובע היהודי וגם לחדור מעט לרוח מחשבתם של הצפתים שבה מתקיימים בערבוביה מציאות ואגדה, חומר ורוח.
כיכר המגינים או בשמה הקודם כיכר הפחמים היא כיכר מרכזית ברובע היהודי של צפת. בכיכר שכנה מפקדת ההגנה בשנת 1948 ולכן שונה שמה לכיכר המגינים. זו כיכר נאה בה בכל יום שישי , ערב כניסת השבת, מתרכזים רבים מתושבי הרובע כאשר הם לבושים במיטב בגדי השבת שלהם. זהו גם מקום מצוין בו תוכלו לנוח מעט, לאכול ולשתות לפני שנמשיך בסיורנו.
“כיכר הדווידקה” נמצאת ליד בנין עירית צפת ואל מול המבנה מנוקב הכדורים של המשטרה העירונית הבריטית. זהו המקום בו מונצחת הדרמה הגדולה של הקרב על צפת במלחמת הקוממיות בחודשים אפריל ומאי 1948. זהו סיפור דרמטי שבו תושבי הרובע היהודים בצפת שהיו מיעוט קטן בעיר שרובה היה ערבי, הצליחו לעמוד כנגד התקפה עליהם שסופה הצפוי היה מוות וחורבן. בעזרת עמידתם האיתנה ובעיקר בעזרת מחלקה של 35 לוחמי פלמ”ח שהגיעו לסייע הם הצליחו להחזיק מעמד ולהפוך את הקערה על פיה עד לניצחון המסחרר בקרב על העיר. על הקרב הזה אמר רב העיר “צפת ניצלה בזכות הנס ובזכות המעשה”.
לתשומת ליבכם: אזור כיכר הדווידקה סגור לשיפוצים ומגודר בחודשים הקרובים. לכן מומלץ להתבונן במבנים מנוקבי הכדורים ולהאזין להסבר ברחבה המוצלת שנמצאת מצפון (מימין) לבית העיריה. משם גם תמשיכו לתחנה השלישית.
מצודת צפת היתה המבצר הגדול ביותר שהצלבנים בנו בארץ וזה גם המקום ממנו התחילה העיר. הוא נמצא במקום הגבוה ביותר של צפת (בגובה 849 מ’) וממנו נשקפים נופים נפלאים של הרי מירון, הגליל, הכנרת והגולן. מקום מצוין להתחיל בו את סיורנו בעיר.
במבנה בן כ-250 שנה שוכנת מטחנת הגליל המתמחה בייצור תבלינים. משפחת קנאזה שהם בעלי המקום כבר למעלה ממאה שנה מציגים בגאווה את מערך המטחנות מהמאה ה-19 שעדיין יכולות לעבוד. כיום זוהי חנות תבלינים מרהיבה שבה תוכלו למצוא כל מה שחשקה נפשכם ולהתענג על נינוח התבלינים המשכר.
זהו מקום נפלא ומרכזי לסיים בו את סיורו בנצרת.
מעיין מרים הוא עוד אתר מקודש לנוצרים בעיר נצרת. זוהי רחבה גדולה ונאה המכונה “כיכר המעיין” שבמרכזה רהט (מתקן ציבורי לאספקת מי שתיה) שבעבר שימשה מקום אליו הגיעו מי המעיין. הקדושה נובעת מכך שמקום זה היה מקום מפגש שוקק חיים בימים עברו שאליו הגיעו מרים ובנה ישוע.
זו פינה יפה ומוצלת שבקרבתה שפע מסעדות ומקומות לשבת ולנוח.
כנסיית גבריאל הקדוש או בשמה העממי כנסיית הבשורה האורתודוקסית היא כנסייה קדושה ומוקד לעליה לרגל חשוב בנצרת. על פי ספר נוצרי קדום המלאך הגיע לבשר למרים ליד המעיין אך היא נבהלה ונמלטה לביתה שם הוא לבסוף בישר לה ושם הוקמה בזיליקת הבשורה הידועה והגדולה. הכנסייה כאן מנציחה את מה שקרה ליד המעיין והייחוד של הכנסייה הוא בכך שמי המעיין נכנסים וזורמים בה. מים אלו מקודשים לנוצרים ועל פי המסורת המקומית בעלי סגולות מרפא. זוהי כנסיה אורתודוקסית יפה שנהרסה ונבנתה מספר פעמים כאשר עדיין רואים בה שרידים רבים מימי הצלבנים. מעניין מאוד לבקר בה, לראות את המאפיינים האורתודוקסים שלה ולחוש את אווירתה המיוחדת.
בסוף המאה ה-19 נבנו בסמוך לשוק נצרת וילות עירוניות רבות של עשירי הגליל. משפחות אמידות אלו בנו בתים גדולים ומרהיבים במיטב חומרי וסגנונות הבניה של התקופה. הם התחרו ביניהם ביופי הבתים וגודלם אך גם בציורי תקרה נפלאים שצוירו ע”י מיטב האמנים שבאו מכל רחבי הים התיכון.
כיום אזור זה של השוק מאכלס בתי הארחה, אכסניות וצימרים רבים שעומדים במרכזה של סצנה שוקקת של תרמילאים ומטיילים צעירים שבאים להנות מפינות החמד הרבות שנפתחו כאן בשנים האחרונות. אכסנית פאוזי עאזר היתה הראשונה באכסניות שנפתחו כאן והיא מתהדרת בתקרות מצוירות מרהיבות. תיכנסו ותתאהבו…
בצמוד לסראייה, בית העיריה העותמני מהמאה ה-18, הקים דאהר אל עומר דירת מגורים לאחת מנשותיו ושם התגורר בזמן ששהה בנצרת. עם השנים הפך המקום לדיוואן (כלומר בית קפה / מסעדה /מקום מפגש) של אחד מהאנשים המקסימים ביותר של נצרת – אבו אשרף. אבו אשרף הוא אדם מבוגר, אוהב אדם וחביב שהפך אטרקציה בפני עצמה ואחד מהשגרירים של העיר. תמונתו מככבת בספרי מטיילים רבים ובשלל כתבות עיתון בגלל אופיו וקבלת האורחים הנהדרת שלו, בגלל האוספים המרהיבים המקשטים את המקום שלו וגם בגלל הקטאייף המתוק והנפלא שהוא מכין כל ימות השנה… בתאבון.
השוק של נצרת שהיה מהשווקים החשובים של הגליל, הוא מבוך של סמטאות ציוריות שמתרכזות בין כנסיית הבשורה למסגד הלבן. השוק בעבר היה מחולק לאזורים: שוק הכלות, שוק הפחחים, שוק הירקות, שוק הנגרים ועוד. למרות שימי הזוהר של השוק חלפו ומרכז הכובד המסחרי עבר לקניונים הנוצצים של העיר – יש בו עדיין הרבה פינות מקסימות ששוות ביקור, אנשים חביבים ואווירה כיפית ורגועה
בזיליקת הבשורה היא הכנסיה הגדולה במזרח התיכון. זו גם אחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר של העולם הנוצרי כולו. על פי האמונה הנוצרית במקום בו נמצאת כיום הכנסיה שכן בית משפחתה של מרים (מריה) אם ישוע הנוצרי ובדיוק שם התרחש אירוע הבשורה בו בישר המלאך גבריאל למרים על כך שתישא ברחמה את בן האלוהים. ברגע זה “נעשה הדבר לבשר” שהוא רגע מכונן ומרכזי באמונה הנוצרית. הבזיליקה שנבנתה בשנות ה-60 בסגנון מודרני מוקדשת ומהללת בשלל דרכים את דמותה של מרים. לא סתם אתר זה הוא אבן שואבת למאות אלפי צליינים ומבקרים בשנה. מקום מרשים ביותר!
“כיכר העיר” היא רחבה אבן מרכזית ורחבת ידיים בכניסה לעיר העתיקה. היא ממוקמת ליד רחוב פאולוס השישי שהוא ציר התנועה הראשי של העיר. סביב הכיכר יש לא מעט מסעדות ובתי קפה שיאפשרו לכם עצירה קצרה למנוחה ושירותים לפני תחילת הסיור. תמסרו ד”ש ליונים ונסו את כנאפה מחרום או אל-מוכתר…
הר הקפיצה ממוקם על רכס הרי נצרת מעל עפולה ומאפשר תצפית עוצרת נשימה לכל עמק יזרעאל והסביבה החל מהכרמל וחיפה וכלה בתבור. מהצד הצפוני יש תצפית פנורמית נפלאה לעיר נצרת עצמה. “הר הקפיצה” הוא מקום קדוש לנצרות בגלל נס שהתרחש כאן לישוע. כמו כן בקרבת מקום התגלתה מערה פרהיסטורית חשובה עם ממצאים מיוחדים. בקיצור – מקום מושלם להתחיל בו את סיורנו.
הנמל של עכו הוא ליבה של העיר כבר אלפי שנים. זהו נמל טבעי מצוין שממשיך לתפקד מהתקופה ההלניסטית ועד ימינו ברציפות. זהו נמל דייג פעיל, מרינה ליאכטות וגם נמל תיירותי ממנו תוכלו לצאת לשייט סביב החומות ואפילו לצאת להפליג בקו השייט לחיפה.
חומות עכו האדירות הן מסמליה הידועים של עכו ומקיפים אותה מכל העברים. החומה שאנו רואים כיום נבנתה בתחילת המאה ה-18 ע”י שליטיה העות’מנים של העיר ואז היו לעיר רק שני שערים: אחד ביבשה והשני לים ליד הנמל. מאז נפתחו בה עוד שני פתחים לכלי רכב. החלק הדרומי המכונה “טיילת החומות” נהדר להליכה ומאפשר נופים נפלאים של מפרץ חיפה והכרמל.
הגענו לעכו של הסמטאות האחוריות. זה המקום אליו מבקרים לא הגיעו בעבר. סמטה זו היתה עד לפני שנים ספורות מעבר חסר ייחוד בעיר ומאז הפכה להיות גלרית אומנות פתוחה לקהל מעשה ידיו של אמן מקומי בשם ואליד קשאש. אין ספק שהמקום יהפוך לאטרקציה בינלאומית מפורסמת ולאחד מסמלי העיר. תוכלו לספר לנכדים שהייתם כאן כשזה רק התחיל.
בתחילת 2019 זו היתה הסמטה ריקה ועזובה. מאז צצו כאן ציורי קיר יפהפיים וארבע גלריות מקסימות שרק בגללן שווה לבוא לעכו. הסמטה היא אחד הסמלים של עכו המתחדשת. מומלץ מאוד להיכנס לגלריות לדבר עם האומנים ולהתרשם. מקום מקסים.
השוק האותנטי והססגוני של עכו הוא אחד מנקודות המשיכה הנהדרות של העיר. הכל תמצאו כאן – טרי, זול ואותנטי. החל מפירות וירקות, המשך בבשר ודגים שמגיעים טריים טריים מהנמל. ובנסוף בגדים וצעצועים וכמובן תבלינים והמון אפשרויות של אוכל רחוב נפלא ובו כמובן החומוס הטוב בארץ!!
צעד אחד מהמולת העיר תביא אתכם לאי של רוגע ויופי. מרכז המידע לגליל שנוסד ע”י ה-JNF יצייד אתכם במידע והמלצות מצוינות על עכו והגליל ויחשוף בפניכם גם תערוכות מתחלפות נהדרות של אומני הגליל. כאן תוכלו לראות מעט מהשפה העיצובית של עכו המתחדשת.
סביב חמאם-אל-באשא והבזאר הטורקי ממקומים כמה אתרים וסיפורים מענינים. על הפריצה לכלא עכו שמעתם?
מסגד אל-ג’זאר הוא אחד מסמליה הבולטים של עכו. המסגד הגדול והמרהיב הוקם ע”י אחמד אל-ג’זאר, שליטה העות’מני הנערץ והאכזר של עכו בסוף המאה ה-18, ושימש כמרכז שלטונו. בחצר במסגד בור מים גדול אליו הובילה אמת המים לעכו ואפילו שמור בו סוד עכואי חשוב שמעניק לו קדושה.
“אולמות האבירים” התת קרקעיים יפתחו לפניכם צוהר לעולמם המענין והמפתיע של הצלבנים שהיו שליטי הארץ במשך כ-200 שנה כשעכו היתה מרכזם ובירתם. זוהי עיר תת-קרקעית של ממש עם אולמות עצומים ומרהיבים בני כ-800 שנה. בעזרת תצוגות ושילוט מאיר עיניים ומערכת שמע תעברו כאן חוויה נפלאה.
ברוכים הבאים! “הגן הקסום” הוא מבואת הכניסה לאולמות האבירים. גן מרהיב זה נקרא בעבר “בוסתן אל באשא” והיה גינת ביתם של שליטי עכו והוא שוחזר בסגנון העותמני. כאן נמצאים משרדי וקופת אולמות האבירים. מקום מצוין להתחיל את סיורנו.
הגענו אל נק’ הסיום שמכונה השוק הגרוזיני, שחבוי טיפה והרבה מפספסים אותו. גם חלק זה נחשב ירושלמי ואותנטי יותר, פה ניתן לשבת לרגע ולהירגע על אחד הספסלים, להסתכל על דיירי השוק ולנסות להבין איך במקום כל כך מבוקש עוד יש חנויות שנראות כאילו לא חשוב להן למכור… רמז (דמי מפתח)
רחוב האגס 1 מעל לחנות הירקות… כך מתחיל השיר שכתב אהוד בנאי על בית סבו מאיר אליהו בנאי. עד היום ניתן לראות בפרזול השער את שמו. גם חנות הירקות עוד קיימת אבל כבר לא בבעלות המשפחה. כאן למעלה בקומה העליונה ממש מעל חנות הירקות, היה הבית של המשפחה הכי מפורסמת ובוודאי הכי מוכשרת בישראל משפחת בנאי כמובן. על דלתות הכניסה למסעדה (כשהן סגורות) מצוייר בגרפיטי יוסי בנאי שגר בבית הזה.
צמד החנויות ממולכם ברחוב האפרסק הוא הסיפור המיוחד של השוק הזה, סיפור של עלייה בלתי פוסקת למעלה ממאה שנה, ועד היום רואים אותה בעיניים בחנויות של העדות האחרונות שהגיעו ועדיין משמרות ריחות מן העולם.
קפה Roasters זה לא רק קפה נהדר זה אחד המקומות שצריך לשבת בהן כדי להבין באמת את שוק מחנה יהודה. עשרות “פרלמנטים” נוסדו כאן בקפה, במפגש שעתי/יומיומי/שבועי על כוס קפה, שנהפך לחברות אמיתית. מה שיפה כאן שהמקום מאחד את כולם, פה תוכלו למצוא את הסוחרים שותים קפה לצד התיירים שרגע לפני קנו אצלם, פרלמנט של חרדים צעירים ופרלמנט של זקני העיר, ראש העיר וראש האופוזיציה ימין ושמאל, כולם מתקבלים בברכה.
זה המקום הכי רועש ומקפיץ בסביבה, הרבה מעבר לאוכל הטעים זו ההצגה הכי טובה בעיר, שואו אמיתי. אם הייתה אליפות העולם בהטלת מלוואח באוויר לגובה ואז לתפוס אותו בדיוק בנחיתה, אז ללא ספק היו להם מדליות.
עוזי אלי ז״ל היה אחד האנשים הצבעוניים שפגשתי בחיי, הוא נולד בתימן ב1940? דור שלישי של משפחת רופאים/הילרים שהיו משתמשים בחכמת הטבע והעשבים, והיו מסתובבים בין הכפרים השונים. עוזי ומשפחתו עלו ארצה במבצע מרבד הקסמים, עם השנים המשיך ללמוד רפואות טבעיות שונות מצרפת וסין ומכל מקום, העיקר שיהיה מהטבע.
הוא התחיל פה בפינה על רחוב אגריפס הרבה לפני שהטבעי נהפך לטרנד, בהתחלה צחקו עליו ואמרו מי ישתה את עשב ואת ההמשקאות המוזרים האלה, והיום יש לו 3 סניפים והוא נהפך לגורו שכל יום באים לשמוע לעצתו ולהתרפא ותור לקוחות ארוך שרוצה לשתות עשב חיטה או לקנות גת חבשי. עוזי גם רוקח קרמים ותרסיסים ושיקויים מיוחדים רבים מהם על בסיס אתרוג, כמו תרסיס שמופק מ14 קילו של קליפת אתרוג סחוט, לרענון העור קרם אנטי אייג’ינג, מזרעי אתרוג ושמן קוקוס, ועוד מלא שיקויי פלא
אבל מעל הכל בולט היחס והאנרגיה שמקבלים במקום תמיד תצאו מחוייכים. אחרי ביקור וטיפול ואני יום יום נוהג לשתות את המשקה המיוחד שלי עם שוט של ג’ינג’ר-כורכום-לימון-ופלפל קאיין לרפואה מונעת. וכשאני מתחיל להרגיש שאני מפתח משהו, זה המקום שאלך אליו ראשון.
נחלאות זה השם של קבוצת שכונות, 32 במספר ולכן נקראות גם שכונות לב (32) העיר. השכונות נבנו בגל השני של היציאה מהחומות, אחרי משכנות שאננים, נחלת שבעה ומאה שערים וכשתכנסו לחצרות תוכלו לגלות את הקסם האמיתי שמסתתר בהן. זו הזדמנות מעולה לעשות הפסקה שקטה או לסמן את המקום ולחזור לפה בדייט או סתם לאכול בשקט איזה מאפה נוזלי מהשוק.
מורדוך היא המסעדה הכי משפחתית שיש, מורדוך (מרדכי) עליו השלום והבן שלו איציק פתחו את המסעדה ב1982 ועד היום הנכדים ממשיכים את המסורת. כאן הכל נעשה במקום באותו יום ועדיין מגלגלים את הקובה ביד ולא מוכנים לקבל את המוצר הקפוא זה ה”מקום” לקובה, ובכל בוקר תראו את בני המשפחה מגלגלים את הממולאים הכל לאותו יום. ירושלמים רבים לוקחים דווקא מכאן אוכל לשבת אני ממליץ לכם על השילוש הקדוש שלהם עלה גפן סיגר מרוקאי וקובה מטוגן.
כך התחיל רמי לוי ממחסן קטן של 40 מטר רבוע פה ברח’ השקמה, בצד השני של הרחוב רואים היום את החנות השנייה שלו ומאז נהפך לרשת סופרמקטים ענקית עם מעל 40 סניפים בכל הארץ רשת תקשורת ונדל”ן. עד היום מקפיד רמי לוי לספר את סיפורו ולהדגיש שלעולם לא ישכח מאיפה הוא התחיל, ועל כן עד היום הוא גם מחזיק במחסן הישן ובחנות במקום שבו התחיל.
