קחו לכם קצת זמן להתחבר לצד האומנותי שבכם, בין הסימטאות העתיקות שוכן כפר אומנים ציורי. כאן מייד מרגישים אווירה שונה מהמקובל והמוכר. יפו העתיקה הוכרזה בשנות ה60 כרובע אומנים. כיום תוכלו לשוטט בין הסימטאות באווירה נעימה ולהנות מגלריית הרחוב, להציץ אל חדרי הסטודיו השונים ולראות מצד אחד ארכיאולוגיה מצד שני לראות תערוכה של אומנות עכשיוות, או פשוט אומן שעובד בסטודיו.

ממרומי גן הפסגה ניתן לראות את קו הרקיע של תל אביב, המגדלים וגורדי שחקים של העיר הגדולה. תל אביב היא העיר העיברית הראשונה. 
מעל 110 שנים לאחר הקמתה הופכת תל אביב למרכז התרבות הכלכלה הליברליות והחדשנות של ישראל את המושג startup nation כבר שמעתם? והקמת תל אביב הייתה לסטארטאפ הראשון. היה זה רעיון של  קבוצת יהודים יפואיים שנמאס לה מהצחנה והצפיפות היפואית.  הם התאגדו למה שאנחנו קוראים היום קבוצת רכישה וקראו לעצמם קבוצת “אחוזת בית”, במטרה להקים עיר מרווחת ונעימה שבה יחיו חיים עבריים עצמאיים.

גשר המשאלות מחבר בין כיכר קדומים עליה אתם צופים אל גן הפסגה. ועל גבי השלט כתוב -“אגדה עתיקה מספרת כי כל העומד על הגשר, אוחז בתבליט מזלו ומביט אל הים – משאלתו תתגשם!”

אז מה הסיפור מאחורי כנסיית פטרוס? הכנסייה מנציחה את אחד האירועים החשובים בנצרות – תחילת התהוות הנצרות מתוך היהדות. הכנסייה נקראת על שם פטרוס הקדוש, מכירים אותו? במקור שמו היהודי היה שמעון בן יונה אחד מ12 התלמידים של ישו, התלמיד האהוב והנבחר של ישו. ישו בחר בו להיות ממשיך דרכו, ישו סמך עליו מאוד ועל כן העניק לו את מפתחות השמים לגן עדן. על כן לימים יהפוך להיות האפיפיור הראשון.

ברוכים הבאים לנמל יפו הידעתם שעבור המקומיים זהו אינו הים התיכון? אם כן מהו? בעבור הדגיים היפואים זהו עד היום זהו ים יפו! והנמל הוא הסיבה שהתיישבו כאן מלכתחילה. נמל יפו במשך אלפי שנים היווה את שער הכניסה לארץ ישראל ומרכז סחר בין אפריקה אסיה ואירופה.

ומהזמר מיוון נעבור לאגדה עתיקה שהגיעה אלינו מיוון. כעת הביטו אל הים. על אנדרומדה היפה שמעתם? חדי העין יבחינו באנדרומדה הערומה קשורה לסלעים שמאחורי. מה לא רואים ? טוב אולי בכל זאת צריך קצת דמיון, תשמעו אגדה.

אנחנו עומדים על יד הסביל = שביל ציבורי בטורקית. בטח תופתעו אבל עד לפני 100 שנה לא היה לאנשים ברז מים בתוך הבית ולכן בימי עבר היו הנשים יוצאות אל הסביל ממלאות כד של מים אותו היו סוחבות חזרה הבייתה. מחוץ למסגד של יפו בנה אבו נבוט סביל מפואר. סביל הוא מתקן מים ציבורי.

מעל ל15 שנה מהווה התאטרון היהודי ערבי ביפו אי של דו קיום. תאטרון ייחודי שבו שחקנים ערבים ויהודים  מציגים לקהל היכרות עם התרבות העברית והערבית בדגש על פיוס ושלום. התאטרון יושב בתוך מבנה עתיק ורב קשתות מן המאה ה18 , אבל מה זה סראייה?

מגדל השעון הינו אולי הסמל המזוהה ביותר עם יפו העתיקה . מגדל שבראשו שעון מיוחד, שלא רק מספר מה השעה. אלא מספר גם את סיפורו של היהודי העשיר ביותר ביפו.
יוסף מויאל, יהודי מרוקאי שיספר לכם איך זה מרגיש להיות האדם היחיד בכל יפו עם שעון עוד לפני שנבנה מגדל השעון. חברים עד אז לאף אחד לא היה שעון, הייתם מאמינים? לא היה לאן למהר או לאן לאחר! כשמישהו בעיר היה שואל אותו מה השעה הוא היה עונה עם חזה מתוח ובמבטא מרוקאי בבקשה “שלוש ועשרים..” “שתיים חמישים..” לכולם היה נחמד ואומר שלום או במרוקאית בש’למה.

אני רוצה להזמין אתכם למפגש מרתק עם דמויות יפואיות בסמטאות של אחת הערים העתיקות ביותר בארץ ובעולם כולו ! בערבית זכתה לכינוי ערוסת אל פלסטין – הכלה של פלסטין, עליה כתבו שוטי הנבואה “יפו העתיקה ראתה הכל כבר בחייה פה יונה הנביא הבריז לאלוהים” בשיר “פה ביפו”.

אחרי שאכלתם כל כך הרבה חומוס, טחינה ושלל הפתעות אחרות, הגיע הזמן לקנח בכנאפה הטובה בירושלים, הכנאפה של משפחת ג’עפר. כנסו ואמרו שלום לאבו אנס (עלי) שכמעט תמיד יושב על הקופה ולפני שתזמינו תעשו סיבוב קצר לשטוף את העיניים, עוד רגע תדעו להבדיל בין כנאפה אסאבע שערות או כנאפה סולת (נעמה), מי הם השפתיים והלחיים המתוקות של הבחורה? (שמות של ממתקים), בקלאווה, בלוריה, בורמא, עש אל בולבול (קן הציפור), מוטאבק, נמירה ועוד…

לפני הרבה שנים עשיתי מחקר בעיר העתיקה על עיטורי החאג’, אותם ציורי קיר שמציירים לכבוד החוזרים ממצוות החאג’ במכה. בכל פעם שחזרתי הבייתה, מקפץ למטה את גרם המדרגות, שמתי לב לריח משגע של קלייה שאפף את הרחוב. יום אחד נעצרתי והצצתי פנימה אל פתח המכולת הקטנה ושאלתי מאיפה הריח הנפלא הזה? איסאק ג’יבריני חייך, הזמין אותי פנימה, ומאז השתנו חיי. אבני ריחיים ענקיות מתגלגלות ובינהם נוזל הפלא, תנור קלייה עתיק בוער וריח בלתי נשכח. כך גיליתי את מפעל הטחינה העתיק של העיר העתיקה, לא היה מאושר ממני באותו הרגע!
אני רוצה להזמין אתכם פנימה, אל ארץ ההפתעות של כל אוהבי הטחינה באשר הם, נכיר את משפחת ג’יבריני ונלמד כיצד עושים טחינה בשיטה המסורתית.

אבו שוקרי הגדול שברח’ הגיא הוא אחד המוסדות הותיקים והמוכרים בעולם החומוס, זו לא חומוסייה קטנה כמו המסעדה של האח זיאד שביקרנו בה מקודם, פה מדובר כבר באימפריה! אותה אימפריה שהקים מוחמד טאהה (אבו שוקרי) ואותה המשיכו בניו, פתחי ויאסר, נכנס פנימה ונפגוש את פאדי, הבן של יאסר, הנכד של אבו שוקרי.

שוק הכותנה הוא אחד השווקים הכי צבעוניים שתפגשו בארץ. השוק הוא רחוב מקורה מהתקופה הממלוכית שתחילתו בהר הבית וסופו ברח’ הגיא. בדרך לאבו מוסא תסתכלו סביבכם ותוכלו למצוא מגוון רחב של ספרי קודש ותשמישי קדושה מוסלמים.

בחומוסייה הזו השם משתנה לפי מי שמגיש את החומוס, כרגע נמצא בעמדת ההגשה ערפת, בעבר כונתה החומוסייה ע”ש האח כארים ולפני זה ע”ש אב המשפחה שפתח את החומוסייה, נזמי את-קדק. החומוס פה משובח ביותר, אבל אני רוצה להמליץ לכם לנסות את אחת ממנו היום, כל יום מגישים פה משהו אחר, התפריט היומי מפורט פה בהמשך.

רבות דובר על השאלה, מי הוא אבו שוקרי המקורי? את התשובה אתם תקבלו ממש עכשיו. ברוכים הבאים למַטְעָם זיאדְ (המסעדה של זיאד), בתוך המסעדה בד”כ אין קליטה של אינטרנט אז קחו לכם כמה רגעים פה מחוץ לחומוסייה לקבל את ההסבר המלא.

ברוכים הבאים לחומוסיית לינה, כנסו פנימה, מסרו ד”ש לעַ’אלִבְ (ראלב) שבעמדת ההגשה ומצאו את מקומכם, עדיף בקומה הראשונה. לינה היא אחת החומוסיות הבודדות שמצליחות לשמור על קשר אמיתי עם הציבור המקומי מצד אחד, ומהצד השני לקבל בברכה תיירים וישראלים מכל העולם, המאכלים העיקריים שתמצאו פה זה כמובן החומוס, המסאבחה, חומוס פול וגם קצת סלטים. אם יתמזל מזלכם יכול להיות שבדיוק היום הכינו מאכל פחות מוכר שנקרא “פַאטֵה”, תשאלו את עַ’אלִבְ ואם יש תזמינו את זה, יהיה לכם מספק חומוס רגיל בהמשך.
מה זה חומוס פַאטֵה? פַאטֵה זו מנה שמכירים בעיקר המקומיים, מדובר בחומוס שבזמן הבישול הוסיפו למי הבישול חתיכות של פיתה, כך שהפיתה כבר בפנים, ואת המנה יגישו לכם בלי פיתה בצד, המרקם שונה מאוד ממה שאתם מכירים, דומה יותר לסלט חצילים.
* זה המקום להזכיר לכם ש”לא תהיו לי גיבורים גדולים” שמרו מקום בבטן, יהיה עוד הרבה אוכל בסיור.

אהלן אהלן, אתם עומדים לפני חוויה קולינארית ותרבותית מיוחדת בעיר העתיקה ודרך המאכלים המיוחדים (לא רק חומוס) נצלול אל הערביות המזרח ירושלמית, אל סיפורי המשפחות שמאחורי המקומות המוכרים, אל הסמטאות הקטנות והפחות ידועות ועוד המון הפתעות…