נחלת בנימין הוא אחד האזורים שוקקי-החיים בעיר גם ביום וגם בלילה. רוב שנותיה של השכונה פעלו פה חנויות רבות של בעלי מלאכה , בעיקר חנויות לממכר טקסטיל והיתה זו שכונת סוחרים אפרורית וסואנת. מאז העשור האחרון ומאז שהכבישים פה הפכו למדרחוב… השינוי הפיך רוח חיים חדשה וצעירה ברחוב הישן שקם לחיים. החלו לקיים כאן יריד אומנות ועבודות-יד פעמיים בשבוע (בשלישי ובשישי בבוקר) אמנים שונים עם דוכנים קטנים מציעים למכירה עבודות אומנות מקוריות… אמני גרפיטי אימצו בשמחה את תריסי החנויות ועיטרו אותם בציורים צבעוניים, פאבים ומסעדות נפתחו פה, בצמידות לסצנת הפאבים של שוק הכרמל הסמוך…
בתי המגורים עברו חידוש ושימור והשכונה הפכה מוקד משיכה ופעילות לצעירים, תיירים ומבקרים מכל הארץ שרוצים לחוש את האווירה התוססת והעליזה של העיר.

התחנה ה 11 שלנו היא בככר ביאליק – הככר העגולה הקטנה מול בית העיריה ההיסטורי ולצד בית ביאליק – מקום מגוריו של המשורר הלאומי שלנו. בכיכר כאן ממש אפשר לחוש באווירה של שנות ה 20 וה 30 של תל אביב הקטנה. תפסו לכם ספסל לשבת ונשמו את האווירה המיוחדת בפינה הנוסטלגית הזאת.

גן מאיר נמצא בלב העיר. נחנך בשנת 1942 ועבר מתיחות פנים רבות מאז. הגן היפה והגדול משמש היום למפגש אמהות ותינוקות, מפגש בעלי כלבים בגינת הכלבים הגדולה שבו, מציע פינת טבע ירוקה לכל מי שמחפש אתנחתא למנוחה באמצע היום. הגן מציע גם מתקני שעשועים לילדים, מגרשים למשחקי כדור ובית קפה נחמד השייך למועדון הקהילה הלהט”בית פה שמרכז מועדון לפעילות נוער של הקהילה.

בית קק”ל הוקם בשנת 1937 ונבנה בשילוב אבן ירושלמית ובטון מזויין בסגנון הבינלאומי והפך למקום מושבם של המוסדות הראשונים של היישוב היהודי בארץ ישראל – “מועצת העם” ו”מנהלת העם”. במקום זה התרחשו כל האירועים המכוננים שקדמו לטקס הכרזת המדינה. מאמצע שנות ה-80 ועד ימינו שימש כמוזיאון שהנציח את האירועים שקדמו לו לצד מפעלי קק”ל בארץ.

במקום, לצד מבנה התיאטרון – ישנה רחבה מהודרת עם גינת פרחים יפה השקועה במרכזה וגם בריכת מיים דקורטיבית. הרחבה הנאה הזו חביבה מאוד ע”י תושבי הסביבה שפוקדים אותה בהמוניהם בחורף – בימי שמש נעימים או אחה”צ.
לצד הרחבה – אולם היכל התרבות המשמש במהלך השנה להופעות שונות, פסטיבלים, אירועים ובעיקר ביתה של התזמורות הפילהרמונית הישראלית. התזמורת מתקיימת פה קונצרטים רבים במרוצת השנה. עוד תמצאו פה – פינת טבע קטנה ושמורה בשם “גן יעקב” המשמרת שני שקמים מוותיקי העיר עוד כשהיו פה רק חולות ואף לא בית אחד.

ככר רבין (לשעבר: ככר מלכי ישראל) היא ככר העיר – רחבה גדולה תחת בניין העיריה המשמשת לטקסים, כנסים, ירידים, חגיגות יום העצמאות, הופעות ציבוריות וכמובן גם למחאות והפגנות.  רוב שנותיה נקראה “ככר מלכי ישראל” עד כמובן לאירוע הטראגי של רצח רבין. בקצה שלה – אנדרטה עצומה בצורת משפך/משולש בצבע חום זו “אנדרטת השואה” ולצידה בריכת נוי אקולוגית יפה עם פינת מנוחה לתושבים

הנקודה בה אנו עומדים כרגע ומשקיפים מטה על אתר הזכרון לרצח רבין – זו הנקודה בה עמד הצלם שצילם והנציח בוידאו את כל מהלך אירועי רצח רבין והסרטון שלו הופץ בכל המדיות התקשורתיות בארץ ובעולם. הסרטון הכי זכור לכולנו מאותו אירוע דרמתי.

גן ציבורי יפהפה נבנה פה בשיפוע מקומת הרחוב ועולה לגג קניון מסחרי בשם “גן העיר” ממש בצמוד לבית העיריה.

בית חנה פה בשדרה הוא מבנה עם סיפור היסטורי מיוחד. כיום זהו מרכז תרבותי שכונתי, מעין מתנ”ס מקומי בשילוב בית קפה-מסעדה…

בית מגוריו של דוד בן גוריון ראש הממשלה הראשון של ישראל

ככר אתרים או בשמה הנוסף: ככר נמיר נחנכה בשנת 1975 על שמו של ראש העיר שיזם אותה – מרדכי נמיר, כיהן בין השנים 1960-69 ונפטר בשנת 1975 מבלי שהספיק לזכות לראות את הככר שנחנכה על שמו . הכיכר התיירותית בשנותיה הראשונות היתה אטרקציה מרשימה, יוקרתית ואסטטית וזכתה לרבבות מבקרים ותיירים כל זאת למשך מספר שנותיה הראשונות בלבד. לאחר מכן – מרבית שנותיה סבלה מהזנחה רבה . במסגרת תוכניות הפיתוח בעיר – העיריה מתכוונת בשנים הקרובות להסיר את הככר מהנוף פה ובמקומה יעמדו שני מגדלים רבי קומות. כרגע אלה התוכניות וכדרכן של תוכניות עירונית – להשתנות, להתבטל בהתאם למשתנים רבים . נצטרך לחכות ולראות 🙂

הגענו אל התחנה האחרונה בסיור שלנו, הכותל המערבי. מצאו מקום נח וצפו בסרטון ובמידע, דרגו את הסיור וגשו אל הכותל.

רגע לפני שנרד לכותל, נעצור לתצפית הכי שווה על הכותל המערבי, בה נפגוש את דוד הנכד של מוטל נשמע ממנו על החזרה לירושלים אחרי 67.

תצפית – אנו נמצאים על גגות העיר העתיקה בנקודה מיוחדת מאוד – חיבור של שלושת הרבעים, הרובע יהודי (ממנו הגענו) , הרובע הנוצרי והרובע המוסלמי. ממש מתחת רגלינו הומה השוק, וממקום עומדינו ניתן להבחין בסמלים הקדושים של שלושת הדתות: אל אקצ’ה וכיפת הזהב של המוסלמים ישר לפנינו, כנסיית הקבר, קרובה ממש, מצפון לנו, וכותל המערבי? מצטנע ומחכה לבואינו בנקודת התצפית הבאה.

השמחה האופורית והרגשת “ימות המשיח” שהיו כאן כשהגיעו הבריטים, דעכו מהר מאוד, כאשר תוך שנים מעטות השלטון הבריטי הקשיח את עמדותיו והנהיג את ירושלים בשלטון צבאי חמור. היהודים חשו שהבריטים לא רק הופכים ל”פרו ערבים” אלא אף מפקירים את ביטחונם של יהודי היישוב. היתה תחושה שיש צורך בפעולה ועכשיו.”

מה זה “קרדו”?  – “קרדו” בלטינית – ציר ראשי. זהו הרחוב הראשי אשר נבנה בתקופת האימפריה הרומית אחרי מרד בר כוכבא בירושלים שקיבלה את השם הרומאי: “איליה קפיטולינה” אם תמשיכו מעט צפונה בקרדו תוכלו לראות ציור קיר גדול המתאר את המבחר והחיים השוקקים שאכן התרחשו כאן לפני 2000 שנה. הרחוב היה מקורה ונתמך ע”י עמודי שייש חזקים ועבים שאת מה שנותר מהם אתם רואים ממש כאן.

הקישלה – מבנה אשר הוקם במחצית הראשונה של המאה ה19 ע”י מוחמד עלי שליט מצרים בתקופת שלטונו הקצר בעיר. המקום הוקם במקור כארמון קיץ, אולם כשהעותאנים שבו וכבשו את העיר, הם הסבו את המבנה למגורי חיילים.  לאחר כיבוש העיר בידי הבריטים, נמשך השימוש בקישלה כמחנה צבאי ולאחר מכן כבסיס משטרת המנדט, בית ספר לשוטרים וכן בית כלא בו נכלאו בין היתר, אסירי המחתרות היהודיות.

זוהי מזכרת מעוררת יראה מתקופתו של הסולטאן המפורסם סולימאן “המפואר” וזכר לאכזריותו… למרות מחלוקות מסורתיות שונות, כנראה שפה לא באמת קבורים האדריכלים שבנו את החומות.

ברוכים הבאים לירושלים, אני מוטל ואני שמח שהצטרפתם לי לסיור בעיר העתיקה, מוטל והכותל. אנחנו כרגע נתחיל את הסיור משער יפו, השער הראשי של העיר העתיקה.

המבנה הזה הוקם על ידי יהודי עשיר שהגיע מבוכרה. שמו יצחק סיידוף. מטרתו היתה להקים בית שיהיו בו גם מגורים וגם מסחר. בשנים האחרונות עבר המתחם שיפוץ מסיבי ובמסגרתו הוקם המגדל הגבוה בחצרו.

אהל שלמה הוקמה בשנת 1894 יחד עם שכונה נוספת לידה בשם “שערי ירושלים” על ידי שני יזמים: יצחק ליפקין ורחמים מזרחי והיא נקראת על שם אביו של רחמים מזרחי – שלמה מזרחי. השכונה נבנתה כ”שכונת מסחר” כלומר בניה לשם רווח. בירושלים נודעה השכונה בשם “אבו בסל” על שמו של יצחק ליפקין שהיה סוחר בירקות והתמחה בבצל. שכונת אהל שלמה נראית גם כיום (פחות או יותר) כשכונת חצר לעומת שכונת “שערי ירושלים” שהפכה למגרש חניה.

כבר נתקלנו בסיור זה במושג “כולל” שהוא התארגנות של אנשים שהגיעו מאותו מקום במטרה שכספי החלוקה שהגיעו מאותו מקום יגיעו אליהם. כולל הורדנא הוא אחד הכוללים העניים אבל גם הוא דאג לעניים שלו ובנה להם שכונה.

כל ניסיון להקים בית ספר “מודרני” במאה ה – 19 נתקל בהתנגדות חריפה של הקנאים הדתיים. נסיון ראשון להקים את בי”ס כי”ח היה בשנת 1867 בעיר העתיקה, ולמרות שהיתה לו תמיכה של ה”ראשון לציון” בית הספר לא קם. ניסיון שני היה בשנת 1882 על ידי ניסים בכר ולא בעיר העתיקה והפעם זה תפס. בשיא גודלו היו לחברת כי”ח באזור הזה: בתי הספר העיוני והמקצועי לבנים, בית ספר לבנות וגן ילדים.

שכונת “אהל משה” צמודה לאחותה “מזכרת משה” שאותה ראינו, וביניהם מפריד רחוב “מזכרת משה”. כאמור שתיהן נקראו על שמו של משה מונטיפיורי ונבנו על ידי “קרן מזכרת משה ויהודית מונטיפיורי”. ואם שכונת “מזכרת משה” יועדה לאשכנזים אזי “אהל משה” יועדה לספרדים. לכל שכונה היו מוסדות משלה, בתי כנסת משלה, ועד משלה, בורות מים משלה ועוד. כלומר כל שכונה עמדה בפני עצמה, אם כי הגוף שבנה אותן היה אותו גוף.

השכונה נבנתה בשנת 1891 כשכונת חצר והוגדרה כשכונת מסחר, כלומר היזמים בנו אותה למטרת רווח. הרוח החיה מאחורי השכונה היה יוסף ריבלין. השכונה אמורה היתה להכיל 100 דירות שיועדו ל 100 חברים. ושתיבנה תוך 10 שנים. בפועל נבנו הרבה פחות בתים. אחד היזמים החשובים היה מיכל לייב כץ. שמה של השכונה בא לה, כמו גם לרבות מן השכונות, מתוך פסוק: “זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו” (תהילים קמ”ה ח’). יש הטוענים שהשם הוא רמז ליוסף ריבלין שבנה 11 שכונות בירושלים שזה בגימטריה ט”ב . רעיון נוסף הוא שהשם הוא לכבודו של מורו ורבו של מיכל לייב כץ – ר’ טוביה גדליה פרוינד.

אם היינו הולכים לפי הסדר הכרונולוגי היינו צריכים ללכת קודם לכנסת ישראל א’ ואחר כך ל – ב’ ו – ג’ אבל כדי לא לטרטר אתכם בחרנו שלא ללכת לפי הסדר ולהגיע לכנסת א’ אחרי ב’ ו – ג’ אבל צריך לזכור שהיא נבנתה ראשונה מביניהן.

בתי ברוידא היא שכונה חצר חרדית ששמה הרישמי הוא “אהלי יעקב” על שם הנדבן יעקב ברוידא. השכונה נוסדה בשנת 1902 ויועדה לצבור הפרושי (לא חסידי – ליטאי).

שכונת בתי ראנד החרדית היא שכונת חצר אופיינית שהוקמה על ידי מנחם מנדל הכהן ראנד שהיה חסיד “צאנז” ובנה את השכונה בין השנים 1907 – 1910 עבור חסידים כמוהו. השכונה נבנתה כ”שכונת הקדש” כלומר הדיירים לא שילמו עבור הדירה שלהם אבל הם יכלו לגור בה זמן קצוב בלבד.

כנסת ישראל ב’ הוקמה גם היא על ידי “ועד כל הכוללים” כמו אחותה “כנסת ישראל ג'(שכבר ראינו) בשנת 1908. מדובר בשכונת חצר בת שתי קומות, כאשר את קומת ב’ מקיפה מרפסת ודרכה מגיעים אל הדירות. בורות המים היו כמובן במרכז השכונה ואפשר לראות אותם גם היום. לנדבן העיקרי קראו שרגא פייביל יעקובסון אותו נפגוש גם ב”בתי ברוידא”. הוא דאג שבבתים שלו יגורו רק אנשים כלבבו כלומר אנשים חרדים המקפידים על קלה כחמורה ואפילו נכדיו, שלא הלכו בדרכיו, לא היו מורשים לגור בבתים אותם בנה. בשכונה זו פעלה במשך הרבה מאוד שנים מאפית המצות של הלפרין.

השכונה הזו נבנתה על ידי ועד כל הכוללים בשנת 1925 והיא אחת מתוך שלש שכונות שנבנו על ידי הועד הזה . (כנסת ב’ הוקמה בשנת 1908 וכנסת א’ בשנת 1892). בשכונה הזו יש שתי קומות. התורמת הגדולה לשכונה היתה רבקה ראטברג. בהנחת אבן הפינה היה נוכח הרב קוק.

כאשר מלאו למשה מונטיפיורי 90 החליטו חבריו ראשי הקהילות באנגליה לתת לו מתנה. הם אספו כסף רב ולאחר שנאסף הכסף התחילו להתלבט מה לעשות בכסף. בסופו של דבר הוחלט להקים קרן על שמו ועל שם אשתו (“קרן מזכרת משה ויהודית מונטיפיורי”) ובכספי הקרן יבנו שכונות בירושלים שישאו את שמו. וכך הוקמו בירושלים 5 שכונות : מזכרת משה, אהל משה, ימין משה, זכרון משה וקרית משה. השכונה שלפנינו היא מזכרת משה. נבנתה בין השנים 1882 – 1885.

אנו מכירים את החצרות הקטנות והצפופות מהעיר העתיקה. כאשר התחילו לבנות את העיר החדשה, בנו חצרות גדולות יותר למספר גדול של תושבים תושבים, ובסיורנו נראה כמה חצרות גדולות כאלה. אבל ישנן גם חצרות קטנות של מספר דיירים מועט ובתחנה הזו נראה כמה חצרות כאלה.

בשנת 1860 התחילו לצאת מהחומה ולבנות שכונות מחוץ לעיר העתיקה. “אבן ישראל” היא אחת מהשכונות האלה (השכונה השישית מחוץ לחומה) והיא הוקמה בשנת 1875 על קרקע שנקנתה מערביי הכפר “ליפתא”. שם השכונה נלקח מהפסוק: “ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל” ( בראשית מ”ט כ”ד) הסבר אחר לשם השכונה הוא “אבן” בגימטריה 53 כמספר החלקות שהוצעו למכירה בשכונה זו.

בשלהי התקופה העותומנית הסתובבו בירושלים יתומים במספר גדול יחסית שננטשו בגלל עוני ומגפות. המסיון ראה בזה הזדמנות לפרוס את חסותו עליהם. הקהילה הספרדית שכרה דירות בעיר העתיקה כדי לשכן אותם ולתת להם חינוך והכשרה מקצועית. בשנת 1904 פנה הרב יעקב מאיר, לימים הראשון לציון, למשפחות בורוכוף ויששכרוף כדי שיתרמו כסף להקמת בית יתומים ואכן המוסד הוקם ונחנך בשנת 1908. לתפעולו הוקמה קרן להחזקת הבית וכן נשלחו שד”רים לאיסוף כספים עבורו בחו”ל.

הגעתם לשכונת חצר חרדית שאינה אופיינית לשכונת חצר שכן המקום נבנה בתחילת שנות ה – 30 של המאה העשרים כבית קולנוע ותיאטרון וכאשר הוחלט להפוך את המקום לשכונה עשו זאת בצורת חצר כאשר החזית עברה שימור, כולל הכתובת “התיאטרון נבנה על ידי מ.י. מזרחי ובניו תרצ”ב 1932”

כיכר הדוידקה בירושלים היא אתר מרכזי שקל להגיע אליו עם הרכבת הקלה או ברכב, הכיכר קרובה לשוק ולתחנה הראשונה של הסיור חצרות במחוץ לחומה, זו הסיבה היחידה שהתחלנו פה ולא בחצר הראשונה (קולנוע אדיסון) אם תרצו להתחיל שם זה אפשרי, פשוט תדלגו לתחנה הבאה.

בספר המדבר יושבת לה הגינה הקהילתית ברחוב אדם. הצמחייה שגדלה בה היא שילוב של צמחיית בר אופיינית למדבר והרבה מאוד עצים ממינים מגוונים. נקודת תצפית אל מדבר יהודה, מרכז חינוכי שבו נולדה התוכנית ‘כיתה בגינה’ ומיזם ‘ילד השדה’, ומקום בו הקהילה משגשגת.

הגינה הקהילתית במוזיאון הטבע בירושלים הוקמה בשנת 2005 על ידי תושבים מתנדבים מהשכונה ומסביבותיה. התושבים שפעילים בגינה שיקמו במרוצת השנים תשתיות היסטוריות והקימו בוסתן משגשג עם שפע של פינות חמד. הגינה מושכת אליה מבקרים רבים ומהווה מודל והשראה לפעילים מכל הארץ.

הגינה הקהילתית במוזיאון הטבע בירושלים הוקמה בשנת 2005 על ידי תושבים מתנדבים מהשכונה ומסביבותיה. התושבים שפעילים בגינה שיקמו במרוצת השנים תשתיות היסטוריות והקימו בוסתן משגשג עם שפע של פינות חמד. הגינה מושכת אליה מבקרים רבים ומהווה מודל והשראה לפעילים מכל הארץ.

הסיפור של בוסתן ברודי חושף איך אפשר להפוך קרקע משובשת ומוזנחת לגינת-בוסתן ותיקה, ירוקה ומשגשגת בלב שכונת מגורים.

הגינה הקהילתית במוזיאון הטבע בירושלים הוקמה בשנת 2005 על ידי תושבים מתנדבים מהשכונה ומסביבותיה. התושבים שפעילים בגינה שיקמו במרוצת השנים תשתיות היסטוריות והקימו בוסתן משגשג עם שפע של פינות חמד. הגינה מושכת אליה מבקרים רבים ומהווה מודל והשראה לפעילים מכל הארץ.

הגינה הקהילתית במוזיאון הטבע בירושלים הוקמה בשנת 2005 על ידי תושבים מתנדבים מהשכונה ומסביבותיה. התושבים שפעילים בגינה שיקמו במרוצת השנים תשתיות היסטוריות והקימו בוסתן משגשג עם שפע של פינות חמד. הגינה מושכת אליה מבקרים רבים ומהווה מודל והשראה לפעילים מכל הארץ.

המרכז הלוגיסטי של הגינות הקהילתיות ממוקם בתוך הגינה הקהילתית במוזיאון הטבע. הוא מכיל מחסן ציוד וכלים, חממה ומשתלה ולכאן מגיעים הפעילים מכל רחבי העיר לאסוף ציוד השקיה, כלי עבודה, וצמחים לגינותיהם.

שוק מחנה יהודה התחיל את דרכו צמוד לשכונת בית יעקב, כשוק שבו הפלאחיות הערביות מהכפר ליפתא היו מוכרות מצרכים לתושבי שכונת נחלאות המתפתחת שלא רצו ללכת עד לעיר העתיקה, לעיתים כי פחדו ולעיתים בגלל המרחק. היום השוק השתנה מאוד והוא נחשב לאחד ממרכזי הבילוי התוססים בארץ! בין חנויות הבוטיק והמזון הרבות קצת קשה יותר למצוא איזה מלפפון בונבון.

שכונת אהל משה היא אחת מחמשת השכונות הקרויות על שם משה מונטיפיורי, השכונה נבנתה בשנת 1882 והייתה מבין הראשונות בנחלאות, השכונה יועדה לקהילה הספרדית של יוצאי העיר העתיקה ונבנו בה שלושה בתי כנסת. שכונות נוספות שמנציחות את משה מונטיפיורי הן: מזכרת משה, זכרון משה, ימין משה וקריית משה.

שכונת כנסת א’ נוסדה על ידי ועד כל הכוללים בשנת 1891 עבור חסידים ופרושים כאחת. זכות ראשונים לקבלת דירה היתה לעולים חדשים ואם לא היו מספיק יכלו גם בני ירושלים לגור בשכונה, סך הכל נבנו בשכונה 32 דירות. אנחנו לא נעצור בשכונה, רק נחצה אותה בשקט ונצפה בחנוכיות היפות.

השכונות בתי ראנד ובתי ברויידא החרדיות הן שכונות חצר קלאסיות, הן בנו כשכונות הקדש, כלומר הדיירים הם לא בעלי הבתים והם נבחרים לגור פה לפי תקנון

אתם נמצאים בפתח שכונת כנסת ישראל ג’, כבר מהשם אפשר להבין שיש יותר משכונת כנסת אחת, פה בנחלאות יש 3 שכונות בשם כנסת ישראל, א,ב,ג.
שכונות כנסת הוקמו ע”י התארגנות בשם “הועד הכללי כנסת ישראל” שמטרתה היה לייצג את האינטרסים השונים של הקהילות החרדיות האשכנזיות בקבלת כספי החלוקה, אותם כספים שגייסו בגולה דיי לתמוך בתלמידי חכמים בתקופת הישוב הישן פה בארץ ישראל.
בשנות ה-90 של המאה ה-19 (1892) נבניתה השכונה הראשונה בשם כנסת א’ כשכונת חצר טיפוסית, כל השכונות נועדו לשיכון של אנשים עם יכולת מועטה, הבתים לא שייכים לתושביהם אלה ל”הקדש”, שימו לב לשלטים מעל פתחי הבתים.

בישיבת מעלות התורה [רח’ אבן שפרוט 3] תוכלו למצוא בחנוכה ריכוז גדול מאוד של חנוכיות סביב הכניסה ומחלונות הישיבה.

התקדמו בקצב שלכם ברחוב כהנוב, נסו לספוג כמה שיותר אווירת חג וחצו בזהירות את הכביש [רח’ קק”ל], בדרככם הביטו שמאלה אל המשעולים המקשרים בין הרחובות והרימו ראשים כדי שלא תפספסו חנוכיות.

הגעתם לאחד האתרים החשובים בשכונה, בית הכנסת ע”ש הגאון מווילנה (הגאון רבינו אליהו זלמן) שהיה פוסק גדול מהמאה ה-18. מצאו מקום נח לעמוד, צפו בסרטון, הקריאו את המידע וענו על השאלה.

שכונת שערי חסד שומרת על אופי חרדי מיום הקמתה ועד היום, בשכונה יש בתי כנסת רבים ונציגויות של מגוון רחב מהעדות החרדיות. פה תוכלו לשמוא יידיש, אנשלית, צרפתית וכמובן עברית בסמטאות. בחנוכה השכונה מאוד מקבלת פנים ואם תגיעו בזמן תוכלו לצפות ואולי להצטרף להדלקת חנוכיות באחד מפתחי הבתים.

השם של נק’ המפגש במפות (גוגל, Waze): כיכר אריה ליפשיץ
רציתי לספר לכם שעד לפני כמה שנים סיורי החנוכיות היו שמורים כסוד כמוס בין כמה מדריכי טיולים שהכיר ממש טוב את ירושלים. באותה התקופה היינו הולכים לשכונת מאה שערים וסביבתה. עם השנים הסוד התגלה וכך התחילו להתפתח הסיורים בשכונות החרדיות שבמעגלים הרחוקים יותר ממאה שערים. הסיור שלנו יתמקד בשכונת שערי חסד ובחלקים החרדים של שכונת נחלאות, נקנח בסופגנייה בשוק מחנה יהודה.

כוחה של קהילה, לפני 20 שנה זוג שהתיישב בעין כרם החליט ש-60 הדונמים הנמצאים מתחת למעיין ושמימיו זורמים אליהם יכולים להפוך להיות גן עדן עבור התושבים.

כנסיית יוחנן היוונית בעין כרם שייכת לזרם המזרחי בנצרות, הסבר על המקום ועל הקהילה.

בתצפית ברח’ האורן נעשה תצפית על הנקודות שרואים מפה, ונשמע עוד קצת סיפורים על הכפר אז והיום.

מתחם המכיל בתוכו כנסיה, מנזר, בית קברות, בית הארחה, תצפית להרי ירושלים, ואת אחת הגינות הקסומות והיפות ביותר בכל ירושלים. במתחם גרות 10 נזירות, חלקן מתבודדות וחלקן לבושות “אזרחי” והן מדברות ומארחות את המבקרים. הן משתייכות למסדר האחיות ציון שנוסד בראשית המאה ה-19 בצרפת ויש לו כמה מוסדות שנבנו בארץ  הקודש במאה ה-19.

ביקור חוויתי בבית העתיק בכפר ובוטיק הריבות הכפרי “שושנת עין כרם” בוטיק הריבות הכפרי “שושנת עין כרם” נמצא בגינת הבית העתיק הקסומה ומראהו כבקתת עמי ותמי מהאגדות. בבוטיק הריבות כ 100 סוגי פינוקים: ריבות, ליקרים, רטבים, מתבלים והכל מעוטר בשושנים.מכמו כן ניתן לבקר בבית העתיק עצמו, (על בסיס זמינות הבית למבקרים). הבית העתיק הינו בית מוזיאוני ובו גת יין קדומה בתחתית, אדריכלות מופתית וגגות לתצפית על נופה המרהיב של עין כרם.
ביקור בבית העתיק עלותו 15 ₪ למבקר. לרוכשים ריבות (ריבה למשתתף) הביקור ללא עלות. הבית פתוח למבקרים על בסיס זמינות, תוכלו לצפות בכל התכנים גם מבחוץ אם הבית סגור.

בית היהודיה, סיפור אהבתם של ג’ברא ואלגרה ערבי נוצרי ויהודיה ממשפחה דתית שנפגשו בירושלים, התאהבו וברחו להתחתן, אלגרה המירה את דתה עבור אהובה ועברה לגור ליד משפחתו בכפר.

הסטודיו לאריחים מצוירים של רות חביליו ממוקם במבנה עתיק ומיוחד המשקיף על כנסיית יוחנן. רות חביליו מציירת על אריחי קרמיקה בשלל צבעים וסגנונות,  בסטודיו תמצאו  שלטי קרמיקה מצוירים, בתי מזוזה תואמים, מתנות שימושיות בשילוב קרמיקה ועץ, ומגוון תכשיטים מעשה ידיה של רות ושל אמנים נוספים מהאזור.

כנסיית יוחנן בהרים היא כנסייה קתולית השייכת למסדר הפרנציסקני. הכנסייה מציינת את מקום הולדתו של יוחנן המטביל דמות מפתח במסורת הנוצרית. המתחם כולל חצר גדולה המעוטרת באריחי קרמיקה  שעליהם תפילת ה”בנדיקטוס” בשפות שונות וכן כנסייה צלבנית גדולה, מנזר גברים וממצאים ארכיאולוגים מתקופות שונות.