לאחר מכן בני האדם הכזיבו פעם אחר פעם, קין הורג את הבל ובעשרת הדורות הבאים החטאים יתרבו כל כך עד שאלוהים מחליט להציל רק את נוח הצדיק ומשפחתו- ולחסל את כל שאר בני האדם ובעלי החיים. המבול הגדול הגיע, “קץ כל בשר”. לאחר כשנה נחתה התיבה על פי המסורת היהודית- על אבן השתיה, נוח ומשפחתו יצאו מהתיבה ובנו שוב את  המזבח באותו מקום בו נבנה המזבח הראשון של אדם. על אף העונש הקשה של המבול החטא לא נפסק. דור הפלגה הקים את מגדל בבל כמעשה של התרסה נגד איתני הטבע ונגד אלוהים ותוך מחיקת כל הבדל בין בני האדם “שפה אחת ודברים אחדים” ושעבוד בני האדם לטובת הקמת המגדל. התוכנית של אלוהים השתבשה לגמרי. הוא ברא את בני האדם בצלמו, עם פרצופים רבים ולכן היה צריך לבלבל את שפת בני האדם ולהפיצם לכל עבר כדי שיקימו אומות שונות, עם שפות מגוונות ותרבויות שונות. עמים שונים שמכבדים זה את זה בזכות המקור האחד שלהם.

לאחר הכישלונות החוזרים אלוהים חיפש צדיק אחד שיוכל לגשר בינו לבין בני האדם. הוא חיפש ומצא את אברהם. כדי להיות בטוח בבחירתו הוא העביר את אברהם סדרה של ניסיונות, של מבחנים: “לך לך מארצך וממולדתך…” אי שם באור כשדים, בהמשך נדרש אברהם לעזוב את בית אביו בחרן, בהמשך הוא ואשתו שרה יורדים למצריים בשל הרעב בכנען, מלחמות, עקרות ארוכת שנים ועוד. לבסוף בגיל מאה שרה ילדה את בנם המשותף יצחק! אז אלוהים מבקש לנסותו במבחן האחרון- עקידת יצחק. הקרב את בנך האהוב. אברהם נשלח אל הר המוריה- ההר בו אנו נמצאים, ההר שקודקודו נמצא בתוך מבנה כיפת הסלע. אברהם הקים מחדש את המזבח שהוקם בימי אדם ושנית בימי נוח, הוא קשר את בנו למזבח הניף את הסכין ואז המלאך קרא לאברהם “אל תשלח ידך אל הנער”… עברת את מבחן האמונה של אלוהים.

מכאן ואילך אברהם יהיה מופת של אמונה. כל בני הדתות האברהמיות רואים עצמם כצאצאי אברהם, והם רבים כחול אשר על שפת הים. יהודים מכל העולם פונים בתפילתם אל אבן השתיה. היהודים הם צאצאי אברהם דרך שבט יהודה, בן יעקב, בן יצחק בן אברהם. הנוצרים המגיעים לבקר בירושלים ממקדים את ביקורם בכנסיית הקבר הנשקפת לנו ממערב ורואים עצמם כבני אברהם שברוח כפי שנאמר בברית החדשה. והנה מדרום לנו המוסלמים הפונים בתפילתם אל מכה רואים עצמם בני אברהם דרך ישמעאל, בנו של אברהם משפחת שרה- הגר.

כיפת הסלע הפכה בצדק לאחד הסמלים המוכרים ביותר של ירושלים. מדובר באחד המבנים היפים בעולם ובאחד מאתרי הפולחן הקדומים ביותר בעולם בהם נשמר הרצף הפולחני חרף חילופי הדתות והאימפריות ששלטו בעיר מאז ימי היבוסים.

המבנה המתומן מקורי מהמאה השביעית, אז נבנה על ידי הח’ליפה עבד אלמלכ בן מרואן בסוף המאה השביעית. אריחי השיש הוספו ככל הנראה כבר בימי צלאח אלדין במאה ה- 12 ועברו שיפוץ בימי הסולטאן סלימאן במאה ה- 16. אותו סולטאן הוסיף גם את אריחי הקרמיקה הכחולים-ירוקים לפי תכניתו של עבדאללה אלטבריזי. האריחים תוקנו והוחלפו בסדרה של שיפוצים שנערכו לאורך השנים לרבות במאה העשרים. הכיפה עשויה מעץ ומצופה בלוחות זהב שמומן על ידי חוסיין מלך ירדן בשנות השישים. למבנה ארבעה שערים עם דלתות נחושת מרהיבות ביופיין. תוכלו לראות אותן בהקיפכם את המבנה.

בראש החלק המתומן של המבנה ישנם פסוקים מהקוראן מפרק 36 העוסק באמונה בנביאים ובהבטחת גן העדן לצדיקים. הפסוקים בחלק העליון של התוף הנושא את הכיפה הם מפרק 17 העוסק במסע הלילי של הנביא מחמד לירושלים, ועל כך עוד נדבר בהמשך.