מול וילה הארון א-רשיד, ברח’ פינסקר 2, מוסתרת על-ידי חומת האבן, ניצבת וילה מודרניסטית גדולה מוקפת בגן רחב-ידיים ובה בריכת שחייה. היא נבנתה בין השנים 1958-1954 על-ידי התעשיין והפילנתרופ היהודי הדרום-אמריקאי מיילס שרובר והייתה לבית הפרטי הגדול ביותר שנבנה בחלקה הישראלי של העיר לאחר קום המדינה ובמשך מספר עשורים לפחות. כאן התגורר שרובר עם רעייתו גיטה ובנם גבריאל, וכאן אירח את השמנא והסלתא של ירושלים בשנות השישים והשבעים. את הוילה תכננו עבורו שלושה אדריכלים מוונצואלה מולדתו במתכונת אופיינית לבתי-מידות דרום-אמריקאיים ותוך עשיית שימוש בסגנון האדריכלות הבינלאומי המאוחר, ששולל מרכיבים אדריכליים מקומיים או מסורתיים. עם היכנסו לוילה הצליח שרובר לטרפד תכנית לבניית שיכונים עממיים בסמוך אליה, וככה, כמו שכנו ראובן מס שאותו נכיר בתחנה 3, הצליח להשפיע על דמותה החברתית-כלכלית של השכונה. במקום השיכון הפשוט נבנו לאורך רחוב דובנוב, המקביל לרחוב פינסקר מדרום, עוד בתי-מידות פרטיים שהפכו אותו לאחד הרחובות היקרים בירושלים. ב-1983, מספר שנים לאחר מותו של שרובר, עברו אלמנתו ובנו להתגורר בוילה קטנה יותר שנבנתה בשטח הגן. הוילה הגדולה הועמדה למכירה והחליפה מספר ידיים, וכעת יש תכנית להפוך אותה למלון בוטיק יוקרתי.

מדרום לוילה שרובר, מצדו השני של רח’ דובנוב, משתרע מתחם רחב-ידיים, מוקף חומת אבן ציורית. זהו מתחם בית החולים לחולי ‘מחלת הנסן’, המזוהה בטעות עם הצרעת התנ”כית. בית החולים ‘עזרת ישו’, או ‘בית המצורעים’ בכינויו העממי, נבנה כאן ב-1887, שנים רבות לפני שמישהו חשב על הקמת טאלביה. את המבנה ומבני העזר הסמוכים לו תכנן האדריכל ואיש האשכולות הגרמני קונרד שיק בעזרת המהנדס הטמפלרי תיאודור זנדל, תוך אימוץ תפיסות טיפוליות והיגייניות מתקדמות. המתחם תוכנן כמשק אוטרקי שסיפק לעצמו חלק ניכר ממזונו. נזירות ונזירים קתוליים טיפלו כאן במספר עשרות חולים, יהודים וערבים, תוך ניסיונות לקרבם לאמונה הנוצרית. מחלת הנסן היא מחלה בקטריולוגית שקל לרפא אם היא מאובחנת מוקדם מספיק. אחד מן הרופאים שתרמו למציאת מרפא למחלה היה הד”ר תאופיק כנעאן, שהתגורר כאן בטאלביה וניהל את בית החולים (בהמשך נגיע לביתו ונשמע את סיפורו). מאז 2013 משמש המבנה כמרכז תרבות ואמנות פופולרי המשויך לאקדמיה לאמנות ועיצוב ‘בצלאל’, ובחצר המטופחת פועלים מסעדה ובית קפה.

המבנה המודרניסיטי גדול-הממדים והמרשים מדרום לוילה ‘הארון א-רשיד’ הוא ‘תיאטרון ירושלים לאמנויות הבמה’, או בקיצור – תיאטרון ירושלים, אחד ממוקדי התרבות וההופעות הגדולים והחשובים בישראל, בית להצגות תיאטרון, קונצטרים, הופעות מחול, תערוכות, הקרנת סרטים, פסטיבלים והצגות ילדים. הרעיון להקמתו עלה כבר בסוף שנות החמישים, אך אבן הפינה נורתה רק במחצית שנות השישים, והקומפלקס נחנך בהדרגה רק מתחילת שנות השבעים. במבנה, אותו תכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר ושמואל ביקסון בשיתוף הפסל יחיאל שמי, ארבעה אולמות בגדלים שונים וכן חללי תערוכות, חנות ספרים ובית קפה. את התרומה הראשונית להקמת המבנה העניק מיילס שרובר, השכן ממול, והוא רשום כמבנה לשימור בשל איכויותיו הארכיטקטוניות.