הבית שראה הכל – יתום ארמני מוכשר, פקיד בריטי מקושר ופיצוץ מסתורי שלא הותיר דבר

הבית שנבנה על-ידי בן משפחת ג’מל, היה למחנה של הלח”י וכמעט שהפך לבית ראש הממשלה

בית שהוא פנטזיית “אלף לילה ולילה” שהפך למחנה פליטים מאולתר

שופט בכיר ואוניברסיטה אמריקאית בשניים מבתיה היפים של משפחת ג’מל

מנזר קתולי, מחנה מעצר בריטי, בית חולים ישראלי – והכל במקום אחד

דיפלומטים יוונים, פקידים בריטים ומתורגמנים יהודים וערבים

ביתו הייחודי של רופא מסור שהיה לאגדה

שני בתים שונים בסגנונם שנבנו על-ידי אותו אדם ואשר הפכו למוקד חברתי תוסס וקוסמופוליטי.

רחוב חובבי ציון נקרא היה פעם, באופן לא-רשמי, ‘רחוב הפרופסורים’, וזאת בגלל הריכוז הגבוה של דוקטורים ופרופסורים מסגל האוניברסיטה העברית שהתגוררו בו לאחר קום המדינה. תושביו המקוריים של הרחוב היו מכובדים לא פחות, וחלקם היו דמויות ססגוניות של ממש. מבחינה זו, רחוב חובבי ציון הוא “תיבת אוצרות” היסטורית ואדריכלית, ואחד הרחובות היפים – והיקרים – בעיר. בתחנות הבאות נתעכב על הבתים המעניינים ביותר לאורכו.

הוילה הגדולה והמרשימה ביותר מבין בתיה המקוריים של השכונה וללא ספק אחד מסמליה ואחד מסמלי ירושלים המנדטורית בכלל; הכרזה ברורה וצלולה באשר לעושרו של הבונה קונסטנטין סלאמה, מעמדו ועולמו התרבותי.

רחוב חובבי ציון נקרא היה פעם, באופן לא-רשמי, ‘רחוב הפרופסורים’, וזאת בגלל הריכוז הגבוה של דוקטורים ופרופסורים מסגל האוניברסיטה העברית שהתגוררו בו לאחר קום המדינה. תושביו המקוריים של הרחוב היו מכובדים לא פחות, וחלקם היו דמויות ססגוניות של ממש. מבחינה זו, רחוב חובבי ציון הוא “תיבת אוצרות” היסטורית ואדריכלית, ואחד הרחובות היפים – והיקרים – בעיר. בתחנות הבאות נתעכב על הבתים המעניינים ביותר לאורכו.

מוסד קתולי לשעבר, שנבנה כמנזר קתולי ספרדי קטן ומכון שבו עמלו על תרגום התנ”ך לשפה הקטלאנית. אלא שהתהפוכות הפוליטיות בספרד בראשית שנות ה-40 קטעו את העבודה, וכל שנותר הוא בניין יפיפיה שבו, במעקה המרפסת בקומה השנייה, עדיין טבועה האות M, האות הראשונה במילה Montserrat. 

שני בתים מייצגים, משני עברי הכביש, שיש בהם ללמד אותנו על אופייה של השכונה: מצד אחד, בית פרטי, אחד מכמה בתים שבנתה בשכונה משפחת ג’מל העשירה והמקושרת, ומן הצד השני – בית דירות להשכרה, שמי שבנה אותו התגורר באחת מדירותיו והשכיר את היתר. לבית יש שם, “אבן עזר”, שמעיד על זיקתו הדתית והתרבותית של מי שבנה אותו.

ביתו הצנוע, באופן יחסי, של ד”ר חג’ר שהיה לביתו של המוח’תאר היהודי של השכונה, המו”ל ראובן מס. מכאן ניהל מס את ענייני השכונה ככל שאלה נגעו לתושביה היהודים, ואחרי מלחמת העצמאות ניצח מכאן על אכלוסה-מחדש בידי פליטים, פקידים בכירים ועולים חדשים.

שני בתיה המפוארים של האחים לבית בישאראת הם מן המפוארים בשכונה, במיוחד ביתו של חנא אברהים בישאראת, “וילה הארון א-רשיד” (השמאלי מבין השניים), שנבנה ב-1926. עוד בזמן המנדט שימש הבית את חיל האוויר הבריטי, ואחרי תש”ח שוכנו בו פקידים בכירים במנגנון שירות המדינה.

הגן נמצא בין רחוב פינסקר לרחוב דובנוב, אחד הגנים הציבוריים היפים והמטופחים בירושלים, שנבנה על-ידי עיריית ירושלים המנדטורית. הבריטים ערכו בו קבלות פנים רשמיות, בימים שעוד הייתה בו בריכה שבו שחו דגי-זהב ותזמורת המשטרה הנעימה מנגינותיה למבקרים. הגן המשיך לשמש לקבלות פנים בשנותיה הראשונות של המדינה, והרבה מן הקסם המקורי שלו נשמר.