השכונה הזו נבנתה על ידי ועד כל הכוללים בשנת 1925 והיא אחת מתוך שלש שכונות שנבנו על ידי הועד הזה . (כנסת ב’ הוקמה בשנת 1908 וכנסת א’ בשנת 1892). בשכונה הזו יש שתי קומות. התורמת הגדולה לשכונה היתה רבקה ראטברג. בהנחת אבן הפינה היה נוכח הרב קוק.
כאשר מלאו למשה מונטיפיורי 90 החליטו חבריו ראשי הקהילות באנגליה לתת לו מתנה. הם אספו כסף רב ולאחר שנאסף הכסף התחילו להתלבט מה לעשות בכסף. בסופו של דבר הוחלט להקים קרן על שמו ועל שם אשתו (“קרן מזכרת משה ויהודית מונטיפיורי”) ובכספי הקרן יבנו שכונות בירושלים שישאו את שמו. וכך הוקמו בירושלים 5 שכונות : מזכרת משה, אהל משה, ימין משה, זכרון משה וקרית משה. השכונה שלפנינו היא מזכרת משה. נבנתה בין השנים 1882 – 1885.
אנו מכירים את החצרות הקטנות והצפופות מהעיר העתיקה. כאשר התחילו לבנות את העיר החדשה, בנו חצרות גדולות יותר למספר גדול של תושבים תושבים, ובסיורנו נראה כמה חצרות גדולות כאלה. אבל ישנן גם חצרות קטנות של מספר דיירים מועט ובתחנה הזו נראה כמה חצרות כאלה.
בשנת 1860 התחילו לצאת מהחומה ולבנות שכונות מחוץ לעיר העתיקה. “אבן ישראל” היא אחת מהשכונות האלה (השכונה השישית מחוץ לחומה) והיא הוקמה בשנת 1875 על קרקע שנקנתה מערביי הכפר “ליפתא”. שם השכונה נלקח מהפסוק: “ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל” ( בראשית מ”ט כ”ד) הסבר אחר לשם השכונה הוא “אבן” בגימטריה 53 כמספר החלקות שהוצעו למכירה בשכונה זו.
בשלהי התקופה העותומנית הסתובבו בירושלים יתומים במספר גדול יחסית שננטשו בגלל עוני ומגפות. המסיון ראה בזה הזדמנות לפרוס את חסותו עליהם. הקהילה הספרדית שכרה דירות בעיר העתיקה כדי לשכן אותם ולתת להם חינוך והכשרה מקצועית. בשנת 1904 פנה הרב יעקב מאיר, לימים הראשון לציון, למשפחות בורוכוף ויששכרוף כדי שיתרמו כסף להקמת בית יתומים ואכן המוסד הוקם ונחנך בשנת 1908. לתפעולו הוקמה קרן להחזקת הבית וכן נשלחו שד”רים לאיסוף כספים עבורו בחו”ל.
הגעתם לשכונת חצר חרדית שאינה אופיינית לשכונת חצר שכן המקום נבנה בתחילת שנות ה – 30 של המאה העשרים כבית קולנוע ותיאטרון וכאשר הוחלט להפוך את המקום לשכונה עשו זאת בצורת חצר כאשר החזית עברה שימור, כולל הכתובת “התיאטרון נבנה על ידי מ.י. מזרחי ובניו תרצ”ב 1932”
כיכר הדוידקה בירושלים היא אתר מרכזי שקל להגיע אליו עם הרכבת הקלה או ברכב, הכיכר קרובה לשוק ולתחנה הראשונה של הסיור חצרות במחוץ לחומה, זו הסיבה היחידה שהתחלנו פה ולא בחצר הראשונה (קולנוע אדיסון) אם תרצו להתחיל שם זה אפשרי, פשוט תדלגו לתחנה הבאה.
לאה גולדברג התגוררה ברחוב ארנון 15 בתל אביב ביחד עם אמא שלה. נספר את סיפור חייה המרתק.
בספר המדבר יושבת לה הגינה הקהילתית ברחוב אדם. הצמחייה שגדלה בה היא שילוב של צמחיית בר אופיינית למדבר והרבה מאוד עצים ממינים מגוונים. נקודת תצפית אל מדבר יהודה, מרכז חינוכי שבו נולדה התוכנית ‘כיתה בגינה’ ומיזם ‘ילד השדה’, ומקום בו הקהילה משגשגת.
הגינה הקהילתית במוזיאון הטבע בירושלים הוקמה בשנת 2005 על ידי תושבים מתנדבים מהשכונה ומסביבותיה. התושבים שפעילים בגינה שיקמו במרוצת השנים תשתיות היסטוריות והקימו בוסתן משגשג עם שפע של פינות חמד. הגינה מושכת אליה מבקרים רבים ומהווה מודל והשראה לפעילים מכל הארץ.
הגינה הקהילתית במוזיאון הטבע בירושלים הוקמה בשנת 2005 על ידי תושבים מתנדבים מהשכונה ומסביבותיה. התושבים שפעילים בגינה שיקמו במרוצת השנים תשתיות היסטוריות והקימו בוסתן משגשג עם שפע של פינות חמד. הגינה מושכת אליה מבקרים רבים ומהווה מודל והשראה לפעילים מכל הארץ.
הסיפור של בוסתן ברודי חושף איך אפשר להפוך קרקע משובשת ומוזנחת לגינת-בוסתן ותיקה, ירוקה ומשגשגת בלב שכונת מגורים.
הגינה הקהילתית במוזיאון הטבע בירושלים הוקמה בשנת 2005 על ידי תושבים מתנדבים מהשכונה ומסביבותיה. התושבים שפעילים בגינה שיקמו במרוצת השנים תשתיות היסטוריות והקימו בוסתן משגשג עם שפע של פינות חמד. הגינה מושכת אליה מבקרים רבים ומהווה מודל והשראה לפעילים מכל הארץ.
הגינה הקהילתית במוזיאון הטבע בירושלים הוקמה בשנת 2005 על ידי תושבים מתנדבים מהשכונה ומסביבותיה. התושבים שפעילים בגינה שיקמו במרוצת השנים תשתיות היסטוריות והקימו בוסתן משגשג עם שפע של פינות חמד. הגינה מושכת אליה מבקרים רבים ומהווה מודל והשראה לפעילים מכל הארץ.
המרכז הלוגיסטי של הגינות הקהילתיות ממוקם בתוך הגינה הקהילתית במוזיאון הטבע. הוא מכיל מחסן ציוד וכלים, חממה ומשתלה ולכאן מגיעים הפעילים מכל רחבי העיר לאסוף ציוד השקיה, כלי עבודה, וצמחים לגינותיהם.
שוק מחנה יהודה התחיל את דרכו צמוד לשכונת בית יעקב, כשוק שבו הפלאחיות הערביות מהכפר ליפתא היו מוכרות מצרכים לתושבי שכונת נחלאות המתפתחת שלא רצו ללכת עד לעיר העתיקה, לעיתים כי פחדו ולעיתים בגלל המרחק. היום השוק השתנה מאוד והוא נחשב לאחד ממרכזי הבילוי התוססים בארץ! בין חנויות הבוטיק והמזון הרבות קצת קשה יותר למצוא איזה מלפפון בונבון.
שכונת אהל משה היא אחת מחמשת השכונות הקרויות על שם משה מונטיפיורי, השכונה נבנתה בשנת 1882 והייתה מבין הראשונות בנחלאות, השכונה יועדה לקהילה הספרדית של יוצאי העיר העתיקה ונבנו בה שלושה בתי כנסת. שכונות נוספות שמנציחות את משה מונטיפיורי הן: מזכרת משה, זכרון משה, ימין משה וקריית משה.
שכונת כנסת א’ נוסדה על ידי ועד כל הכוללים בשנת 1891 עבור חסידים ופרושים כאחת. זכות ראשונים לקבלת דירה היתה לעולים חדשים ואם לא היו מספיק יכלו גם בני ירושלים לגור בשכונה, סך הכל נבנו בשכונה 32 דירות. אנחנו לא נעצור בשכונה, רק נחצה אותה בשקט ונצפה בחנוכיות היפות.
השכונות בתי ראנד ובתי ברויידא החרדיות הן שכונות חצר קלאסיות, הן בנו כשכונות הקדש, כלומר הדיירים הם לא בעלי הבתים והם נבחרים לגור פה לפי תקנון
אתם נמצאים בפתח שכונת כנסת ישראל ג’, כבר מהשם אפשר להבין שיש יותר משכונת כנסת אחת, פה בנחלאות יש 3 שכונות בשם כנסת ישראל, א,ב,ג.
שכונות כנסת הוקמו ע”י התארגנות בשם “הועד הכללי כנסת ישראל” שמטרתה היה לייצג את האינטרסים השונים של הקהילות החרדיות האשכנזיות בקבלת כספי החלוקה, אותם כספים שגייסו בגולה דיי לתמוך בתלמידי חכמים בתקופת הישוב הישן פה בארץ ישראל.
בשנות ה-90 של המאה ה-19 (1892) נבניתה השכונה הראשונה בשם כנסת א’ כשכונת חצר טיפוסית, כל השכונות נועדו לשיכון של אנשים עם יכולת מועטה, הבתים לא שייכים לתושביהם אלה ל”הקדש”, שימו לב לשלטים מעל פתחי הבתים.
בישיבת מעלות התורה [רח’ אבן שפרוט 3] תוכלו למצוא בחנוכה ריכוז גדול מאוד של חנוכיות סביב הכניסה ומחלונות הישיבה.
התקדמו בקצב שלכם ברחוב כהנוב, נסו לספוג כמה שיותר אווירת חג וחצו בזהירות את הכביש [רח’ קק”ל], בדרככם הביטו שמאלה אל המשעולים המקשרים בין הרחובות והרימו ראשים כדי שלא תפספסו חנוכיות.
הגעתם לאחד האתרים החשובים בשכונה, בית הכנסת ע”ש הגאון מווילנה (הגאון רבינו אליהו זלמן) שהיה פוסק גדול מהמאה ה-18. מצאו מקום נח לעמוד, צפו בסרטון, הקריאו את המידע וענו על השאלה.
שכונת שערי חסד שומרת על אופי חרדי מיום הקמתה ועד היום, בשכונה יש בתי כנסת רבים ונציגויות של מגוון רחב מהעדות החרדיות. פה תוכלו לשמוא יידיש, אנשלית, צרפתית וכמובן עברית בסמטאות. בחנוכה השכונה מאוד מקבלת פנים ואם תגיעו בזמן תוכלו לצפות ואולי להצטרף להדלקת חנוכיות באחד מפתחי הבתים.
השם של נק’ המפגש במפות (גוגל, Waze): כיכר אריה ליפשיץ
רציתי לספר לכם שעד לפני כמה שנים סיורי החנוכיות היו שמורים כסוד כמוס בין כמה מדריכי טיולים שהכיר ממש טוב את ירושלים. באותה התקופה היינו הולכים לשכונת מאה שערים וסביבתה. עם השנים הסוד התגלה וכך התחילו להתפתח הסיורים בשכונות החרדיות שבמעגלים הרחוקים יותר ממאה שערים. הסיור שלנו יתמקד בשכונת שערי חסד ובחלקים החרדים של שכונת נחלאות, נקנח בסופגנייה בשוק מחנה יהודה.
כוחה של קהילה, לפני 20 שנה זוג שהתיישב בעין כרם החליט ש-60 הדונמים הנמצאים מתחת למעיין ושמימיו זורמים אליהם יכולים להפוך להיות גן עדן עבור התושבים.
כנסיית יוחנן היוונית בעין כרם שייכת לזרם המזרחי בנצרות, הסבר על המקום ועל הקהילה.
בתצפית ברח’ האורן נעשה תצפית על הנקודות שרואים מפה, ונשמע עוד קצת סיפורים על הכפר אז והיום.
מתחם המכיל בתוכו כנסיה, מנזר, בית קברות, בית הארחה, תצפית להרי ירושלים, ואת אחת הגינות הקסומות והיפות ביותר בכל ירושלים. במתחם גרות 10 נזירות, חלקן מתבודדות וחלקן לבושות “אזרחי” והן מדברות ומארחות את המבקרים. הן משתייכות למסדר האחיות ציון שנוסד בראשית המאה ה-19 בצרפת ויש לו כמה מוסדות שנבנו בארץ הקודש במאה ה-19.
ביקור חוויתי בבית העתיק בכפר ובוטיק הריבות הכפרי “שושנת עין כרם” בוטיק הריבות הכפרי “שושנת עין כרם” נמצא בגינת הבית העתיק הקסומה ומראהו כבקתת עמי ותמי מהאגדות. בבוטיק הריבות כ 100 סוגי פינוקים: ריבות, ליקרים, רטבים, מתבלים והכל מעוטר בשושנים.מכמו כן ניתן לבקר בבית העתיק עצמו, (על בסיס זמינות הבית למבקרים). הבית העתיק הינו בית מוזיאוני ובו גת יין קדומה בתחתית, אדריכלות מופתית וגגות לתצפית על נופה המרהיב של עין כרם.
ביקור בבית העתיק עלותו 15 ₪ למבקר. לרוכשים ריבות (ריבה למשתתף) הביקור ללא עלות. הבית פתוח למבקרים על בסיס זמינות, תוכלו לצפות בכל התכנים גם מבחוץ אם הבית סגור.
בית היהודיה, סיפור אהבתם של ג’ברא ואלגרה ערבי נוצרי ויהודיה ממשפחה דתית שנפגשו בירושלים, התאהבו וברחו להתחתן, אלגרה המירה את דתה עבור אהובה ועברה לגור ליד משפחתו בכפר.
הסטודיו לאריחים מצוירים של רות חביליו ממוקם במבנה עתיק ומיוחד המשקיף על כנסיית יוחנן. רות חביליו מציירת על אריחי קרמיקה בשלל צבעים וסגנונות, בסטודיו תמצאו שלטי קרמיקה מצוירים, בתי מזוזה תואמים, מתנות שימושיות בשילוב קרמיקה ועץ, ומגוון תכשיטים מעשה ידיה של רות ושל אמנים נוספים מהאזור.
כנסיית יוחנן בהרים היא כנסייה קתולית השייכת למסדר הפרנציסקני. הכנסייה מציינת את מקום הולדתו של יוחנן המטביל דמות מפתח במסורת הנוצרית. המתחם כולל חצר גדולה המעוטרת באריחי קרמיקה שעליהם תפילת ה”בנדיקטוס” בשפות שונות וכן כנסייה צלבנית גדולה, מנזר גברים וממצאים ארכיאולוגים מתקופות שונות.
בבית הזה נמצא מטמון שיקח אותנו לזמנים אחרים. הבית מגלם בתוכו את סיפור הכפר, סיפורם של התושבים הערבים נוצריים שחיו בו ועזבו אותו מאיימת המלחמה, ההגעה של האוכלוסייה היהודית. כאן נמצא מטמון שיקח אותנו לזמנים אחרים. ביחד נגלה שיש יותר ממטמון אחד בעין כרם
כנסיית הביקור נבנתה היכן שזוהה בית הקיץ של זכריה ואלישבע הכהנים הוריו של יוחנן המטביל, הראשונה לזהות את המקום היתה הקיסרית הלנה שבנתה בתקופה הביזאנטית כנסיה בשם אלישבע לאחר שהכנסיה נחרבה נבנתה במקום כנסייה צלבנית שהתפרקה ברבות השנים. הכנסיה שאנו עומדים להיכנס אליה היא כנסייה מודרנית שנבנתה באמצע המאה ה-20
חקלאות בהר? ההר דורש מהחקלאים הרבה מאמץ והשקעה בהפיכת ההר למקום שניתן לגדל בו גידולים חקלאים, הדרך הטובה ביותר לעבד את הקרקע ההררית היא להפוך את ההר למדרגות המכונות טרסות ובכך ליצור משטחי גידול ישרים ונוחים לעיבוד.
אנחנו במעיין מרים, המקום בו הכל התחיל. ארכיאולוגים מצאו ממצאים המעידים על מגורים במקום כבר מתקופת הברונזה התיכונה, ( תקופת התנ”ך). מה מביא אנשים להתיישב דווקא כאן? המים הטובים והאדמה הפוריה וכמובן הקירבה אל בית המקדש. הסיבה המרכזית לאלפי התיירים הפוקדים את עין כרם היא הסיפור הנוצרי, כאן בעין כרם נולד וגדל אחד הדמויות החשובות לנצרות, יוחנן המטביל, הנחשב בנצרות כמבשר את בואו של ישוע
ברוכים הבאים לכפר הקסום עין כרם, מתקופת התנ”ך ועד היום, רבים מתאהבים באווירה ובאנרגיה המיוחדת של עין כרם, בימי המקדש השני גרו כאן משפחות כהנים. בן לאחת המשפחות הללו,עלה לגדולה והפך להיות אחד הקדושים החשובים ביותר לנצרות, זוהי הסיבה שתוכלו לשמוע בסמטאות וברחובות בליל שפות ולפגוש תיירים נוצריים מכל העולם המגיעים למקום היפה הזה. חוץ מקדושה נוצרית יש לעין כרם עוד הרבה קסם יופי ועניין להציע, בואו איתי ונכיר אותה יחד
הגענו אל נק’ הסיום שמכונה השוק הגרוזיני, שחבוי טיפה והרבה מפספסים אותו. גם חלק זה נחשב ירושלמי ואותנטי יותר, פה ניתן לשבת לרגע ולהירגע על אחד הספסלים, להסתכל על דיירי השוק ולנסות להבין איך במקום כל כך מבוקש עוד יש חנויות שנראות כאילו לא חשוב להן למכור… רמז (דמי מפתח)
רחוב האגס 1 מעל לחנות הירקות… כך מתחיל השיר שכתב אהוד בנאי על בית סבו מאיר אליהו בנאי. עד היום ניתן לראות בפרזול השער את שמו. גם חנות הירקות עוד קיימת אבל כבר לא בבעלות המשפחה. כאן למעלה בקומה העליונה ממש מעל חנות הירקות, היה הבית של המשפחה הכי מפורסמת ובוודאי הכי מוכשרת בישראל משפחת בנאי כמובן. על דלתות הכניסה למסעדה (כשהן סגורות) מצוייר בגרפיטי יוסי בנאי שגר בבית הזה.
צמד החנויות ממולכם ברחוב האפרסק הוא הסיפור המיוחד של השוק הזה, סיפור של עלייה בלתי פוסקת למעלה ממאה שנה, ועד היום רואים אותה בעיניים בחנויות של העדות האחרונות שהגיעו ועדיין משמרות ריחות מן העולם.
קפה Roasters זה לא רק קפה נהדר זה אחד המקומות שצריך לשבת בהן כדי להבין באמת את שוק מחנה יהודה. עשרות “פרלמנטים” נוסדו כאן בקפה, במפגש שעתי/יומיומי/שבועי על כוס קפה, שנהפך לחברות אמיתית. מה שיפה כאן שהמקום מאחד את כולם, פה תוכלו למצוא את הסוחרים שותים קפה לצד התיירים שרגע לפני קנו אצלם, פרלמנט של חרדים צעירים ופרלמנט של זקני העיר, ראש העיר וראש האופוזיציה ימין ושמאל, כולם מתקבלים בברכה.
זה המקום הכי רועש ומקפיץ בסביבה, הרבה מעבר לאוכל הטעים זו ההצגה הכי טובה בעיר, שואו אמיתי. אם הייתה אליפות העולם בהטלת מלוואח באוויר לגובה ואז לתפוס אותו בדיוק בנחיתה, אז ללא ספק היו להם מדליות.
עוזי אלי ז״ל היה אחד האנשים הצבעוניים שפגשתי בחיי, הוא נולד בתימן ב1940? דור שלישי של משפחת רופאים/הילרים שהיו משתמשים בחכמת הטבע והעשבים, והיו מסתובבים בין הכפרים השונים. עוזי ומשפחתו עלו ארצה במבצע מרבד הקסמים, עם השנים המשיך ללמוד רפואות טבעיות שונות מצרפת וסין ומכל מקום, העיקר שיהיה מהטבע.
הוא התחיל פה בפינה על רחוב אגריפס הרבה לפני שהטבעי נהפך לטרנד, בהתחלה צחקו עליו ואמרו מי ישתה את עשב ואת ההמשקאות המוזרים האלה, והיום יש לו 3 סניפים והוא נהפך לגורו שכל יום באים לשמוע לעצתו ולהתרפא ותור לקוחות ארוך שרוצה לשתות עשב חיטה או לקנות גת חבשי. עוזי גם רוקח קרמים ותרסיסים ושיקויים מיוחדים רבים מהם על בסיס אתרוג, כמו תרסיס שמופק מ14 קילו של קליפת אתרוג סחוט, לרענון העור קרם אנטי אייג’ינג, מזרעי אתרוג ושמן קוקוס, ועוד מלא שיקויי פלא
אבל מעל הכל בולט היחס והאנרגיה שמקבלים במקום תמיד תצאו מחוייכים. אחרי ביקור וטיפול ואני יום יום נוהג לשתות את המשקה המיוחד שלי עם שוט של ג’ינג’ר-כורכום-לימון-ופלפל קאיין לרפואה מונעת. וכשאני מתחיל להרגיש שאני מפתח משהו, זה המקום שאלך אליו ראשון.
נחלאות זה השם של קבוצת שכונות, 32 במספר ולכן נקראות גם שכונות לב (32) העיר. השכונות נבנו בגל השני של היציאה מהחומות, אחרי משכנות שאננים, נחלת שבעה ומאה שערים וכשתכנסו לחצרות תוכלו לגלות את הקסם האמיתי שמסתתר בהן. זו הזדמנות מעולה לעשות הפסקה שקטה או לסמן את המקום ולחזור לפה בדייט או סתם לאכול בשקט איזה מאפה נוזלי מהשוק.
מורדוך היא המסעדה הכי משפחתית שיש, מורדוך (מרדכי) עליו השלום והבן שלו איציק פתחו את המסעדה ב1982 ועד היום הנכדים ממשיכים את המסורת. כאן הכל נעשה במקום באותו יום ועדיין מגלגלים את הקובה ביד ולא מוכנים לקבל את המוצר הקפוא זה ה”מקום” לקובה, ובכל בוקר תראו את בני המשפחה מגלגלים את הממולאים הכל לאותו יום. ירושלמים רבים לוקחים דווקא מכאן אוכל לשבת אני ממליץ לכם על השילוש הקדוש שלהם עלה גפן סיגר מרוקאי וקובה מטוגן.
כך התחיל רמי לוי ממחסן קטן של 40 מטר רבוע פה ברח’ השקמה, בצד השני של הרחוב רואים היום את החנות השנייה שלו ומאז נהפך לרשת סופרמקטים ענקית עם מעל 40 סניפים בכל הארץ רשת תקשורת ונדל”ן. עד היום מקפיד רמי לוי לספר את סיפורו ולהדגיש שלעולם לא ישכח מאיפה הוא התחיל, ועל כן עד היום הוא גם מחזיק במחסן הישן ובחנות במקום שבו התחיל.
החצפוריה נפתחה ב2009 כמאפייה קטנה עם 4 מקומות ישיבה. טנגו שביט היה חשמלאי שהחליט לשנות כיוון בחיים ולהביא את המאכלים הגרוזיניים האהובים של אמא שלו אל החיך הישראלי. אחת הסיבות שהמקום הפך להצלחה גדולה זה המוטו של טנגו “אתה צריך לחכות לאוכל שלך – האוכל לא צריך לחכות לך” מהפתיחה ועד היום כל מאפה נעשה לפי הזמנה אין לבוא ולקחת, צריך להזמין והמנה נכנסת לאפייה, כך הוא התחיל להרגיל את הישראלים להמתין ולחכות.
אז תזמינו לכם את אחד מסוגי החצ’פורי אתם לא תתחרטו.
רחמו זהו בעצם בית האוכל הראשון של ירושלים, עוד לפני שהיו מסעדות. עד היום זאת לא ממש מסעדה, אין מלצרים, הקליינטים מזמינים ישירות מהמטבח, משלמים בקופה ורק אז מחפשים מקום לשבת לאכול. רחמו נודע בעיקר בגלל הרחמים והחסד, ועל זה כבר תשמעו בסרטון.
כפי שניתן מיד להבין, זה הוא השוק הירושלמי ביותר והיחיד מכל אזורי השוק שעדיין אותנטי וכמעט שלא השתנה. בחלק העליון המקורה תמצאו בעיקר ירקות ופירות, הרבה באלאדי וירקות עונתיים בגדלים מיוחדים, וגם המחיר פה יהיה בד”כ זול משאר השוק, רוב הסוחרים ערבים ורוב הלקוחות ירושלמים. למעט ה argento המוצלח, נכון להיום (יולי 2020) אין בו מקום שמגיש אוכל ושתייה ואין בחלק הזה חיי לילה והוא נסגר יחסית מוקדם כשמחשיך.
ברוכים הבאים לתחילת הסיור שלנו בשוק מחנה-יהודה! מצאו נקודה נעימה לשבת על אחד הספסלים, צפו בסרטון ואם לא הספקתם לעבור על המבואות תוכלו להשלים את זה פה, אנחנו בכיכר ולירו ועוד רגע תשמעו על התפתחות השוק, משפחת ולירו ומיד אחרי זה נכנס אל השוק העירקי ונתחיל בסיור.
לפני שנתחיל ואולי עוד לפני שתצאו מהבית, או על הדרך לירושלים, אני ממליץ לכם לקרוא או להאזין למידע בעמוד הזה, זו נקודת מבוא לסיור שלנו, ובשאר התחנות אנחנו נתרכז יותר בלטעום, להריח ולפגוש.
הרחבה שהגענו אליה היא חצר כניסה אל הכנסייה. בדרך כלל חצר הכניסה – אטריום נמצאת על ציר האורך של הכנסייה וממנה נכנסים אל הבזיליקה. כנסיית הקבר היא לא כנסיה במובן הקלאסי של המילה אלא מקום קדוש ובו אתרים שונים הקשורים לצליבה ולקבורה של ישו. המבנה הזה הוא לא המבנה הראשוני של הכנסייה וכדי להבין צריך לראות איך נראתה הכנסייה במקור, איך השתנתה ולמה.
הכנסיה שלפנינו נקראת כנסית הגואל והיא נבנתה על שרידים של כנסיה צלבנית בשם “סנטה מריה לטינה”. ליד הכנסיה ישנם כמה שרידים עתיקים אבל אנחנו נתרכז בעיקר בקלויסטר, והסברים על הכנסיה נוכל לקרוא או לשמוע בטאב המצורף.
עד עכשיו ראינו חצרות נוצריות ויהודיות. עכשיו אנו נכנסים לחאן (מקום חניה) מהתקופה הממלוכית ששרד ושימר את צורתו המקורית. היום הוא משמש למגורים.
כאן לא מדובר על חצר אלא ההפך מהחצר – הגג. חצר היא מגרש ליד בית מגורים או מוקף בבית או בבתי מגורים. ההגדרה לגג שונה בתכלית מההגדרה לחצר אבל הרבה פונקציות משותפות לשניהם, מה גם שהגג שימש/ חצר משחקים לילדים, ולכן החלטתי להכניס גם את הגגות לסיור הזה.
* שימו לב, יש אזורים מחליקים בתצפית הגגות, מדרגות קטנות ואזורים לא מגודרים, היזהרו!
ה”חברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים” העלתה רעיונות כיצד למשוך את היהודים אליה. מאחורי הפעילות הזו היה רעיון שאמר שהמשיח יבוא כאשר היהודים ישובו לארצם ויקבלו עליהם את הדת הנוצרית. אחד הרעיונות למשוך יהודים היה להקים בית חולים שכן לא היה בית חולים יהודי באותם שנים והצורך במוסד כזה היה גדול ביותר.
אחת החצרות המעניינות ויוצאות הדופן הוא ה”חוש” המילה מקורה בערבית ופירושה חצר או דיר של צאן או רפת של בקר או אורווה של חמורים וסוסים. הכוונה לרובע שהוא מרכז חיים צפוף עם סבך של חצרות וסמטאות.
נכנסנו לחצר פנימית בבית חב”ד. עד עכשיו ראינו חצרות פרטיות קטנות וכאן אנו רואים חצר קטנה קלאסית שהיא חצר ציבורית המובילה לבתי כנסת.
אנו נמצאים בחצר שהיא למעשה “קלויסטר”. את הקלויסטר אנחנו מכירים ממנזרים, או מכנסיות של מנזרים, והיא למעשה חצר מרובעת שמקיפות אותה ארקדות (רצף של קשתות או קמרונות) במרכז יש גינה או חצר מרוצפת. מטרתה היא כעין חצר טיול או מקום מנוחה לנזירים בתוך המנזר ולא בחוץ.
זו הכניסה הראשית לרובע הארמני המוקף בחומה מסביב. הרובע הארמני למעשה הוא מנזר ובתוכו גרים גם אזרחים שמשלמים שכר דירה למנזר. רוב האזרחים הגיעו לכאן כפליטים בעקבות טבח התורכים בארמנים בתחילת המאה ה – 20. ברובע יש בתי ספר, גני ילדים, מועדוני נוער ומבוגרים, סמינר להכשרת כמרים. הרובע הארמני סגור למבקרים חוץ מכנסיית סנט ג’יימס והחצר שלה ולשם אנו הולכים.
* הכנסיה פתוחה לקהל רק חצי שעה ביום בין 15:00 – 15:30. אז נערכת תפילה וגם הקהל והתיירים יכולים להכנס. את התפילה עורכים הנזירים שרובם תלמידים בסמינר התיאולוגי.
*בזמן הקורונה הרובע הארמני סגור
נכנסנו לחצר מאד מטופחת של הכנסיה האנגליקנית וסביב לחצר ישנם מספר מבנים הקשורים לכנסיה הזו. אבל החצר הכי יפה במקום קצת חבויה, עליכם להקיף את הכנסיה ולפנות שמאלה וכמה מטרים אחרי הפניה תראו משמאלכם מעבר קטן עם דלת. הכנסו בה ותגיעו לחצר הנעלמת. הכנסיה הזו נבנתה על ידי הפרוטסטנטים בשילוב של הכנסיה האנגליקנית והלותרנית שהחליטו להקים בישופות משותפת. לאחר כמה שנים נפרדו שתי הכנסיות כל אחת לדרכה והמרכז האנגליקני היום נמצא בכנסית סנט גורג’ כקילומטר צפונית לשער שכם והמרכז של הכנסיה הלותרנית נמצא ליד כנסית הקבר בכנסית הגואל בנבקר בה בהמשך הסיור.
הגענו לפטריארכיה הלטינית מקום מושבו של הפטריארך הלטיני של ירושלים. הפטריארך הלטיני ממונה מטעם האפיפיור גם על הראשות הפלסטינית, ירדן וקפריסין. במבנה הגדול העומד מולנו נמצא מקום מגוריו, של הפטריארך, כנסיה וכן משרדים שונים הקשורים בפעילותו. הבזיליקה (הכנסיה) היא אחת הקתדרלות יפות בירושלים. כאשר נכנסנו פנימה אנחנו נמצאים למעשה ב”אטריום” של הכנסיה.
ברוכים הבאים לסיור חצרות בעיר העתיקה, אני רפי כפיר. את הסיור אנחנו מתחילים פה בשער יפו, שהוא השער העיקרי לעיר העתיקה של היהודים והתיירים ומנקודה זו אנחנו למעשה נפנה לסיור ונלך שמאלה ברחוב הפטריארכיה הלטינית. אני ממתין לכם שם.
שני בתיה המפוארים של האחים לבית בישאראת הם מן המפוארים בשכונה, במיוחד ביתו של חנא אברהים בישאראת, “וילה הארון א-רשיד” (השמאלי מבין השניים), שנבנה ב-1926. עוד בזמן המנדט שימש הבית את חיל האוויר הבריטי, ואחרי תש”ח שוכנו בו פקידים בכירים במנגנון שירות המדינה.
הגן נמצא בין רחוב פינסקר לרחוב דובנוב, אחד הגנים הציבוריים היפים והמטופחים בירושלים, שנבנה על-ידי עיריית ירושלים המנדטורית. הבריטים ערכו בו קבלות פנים רשמיות, בימים שעוד הייתה בו בריכה שבו שחו דגי-זהב ותזמורת המשטרה הנעימה מנגינותיה למבקרים. הגן המשיך לשמש לקבלות פנים בשנותיה הראשונות של המדינה, והרבה מן הקסם המקורי שלו נשמר.
רח’ פינס שצמוד לכיכר הדוידקה בה התחלנו את הסיור הפך למרכז של חנויות סלולאר לחברה החרדית.
מאפייה ותיקה מאד בשכונה וידועה בשל דברי המאפה המשובחים שלה, קחו לכם הפסקה קצרה, התרעננו במאפה טעים ונמשיך במסלול
במקום זה שוכנים בית הדין, לשכת הנישואים והגירושים ותלמוד תורה של העדה החרדית שמהווה אירגון הגג של התנועות האנטי ציוניות המתונות.
צומת הצטלבות בין רחוב גאולה לשכונת מאה שערים. מהווה סמל ליחסי הקבוצות האנטי ציוניות והחברה הישראלית.
חנות זו שייכת לרשת חנויות של משפחת זילבר אשר עוסקים בהפצה של מוזיקה יהודית. גל-פז אחת החנויות הגדולות של מוזיקה חסידית. ה”מוזיקה החסידית” היא כותרת לשלל סוגי המוזיקה החרדית: מזרחית, לחנים של אדמור”ים, שירי שבת ועוד.
רשת חנויות ספרים המיועדות לציבור החרדי. בחנות ספרי קודש, סיפורי צדיקים, רומנים כשרים ועוד. אם בעבר ספרי קריאה ורומנים היו נדירים במגזר כיום יש פריחה גדולה של שלל סוגות: מתח, מדע בידיוני, רומנים ועוד.
אחד מאמצעי התקשורת הייחודיים לחברה החרדית. חלקם נועדו להכרזת הלוויה, אזהרות וציווים, גינויים ופרסומות. אמצעי זה הוא עתיק יומין והשימוש בו בירושלים החל בתקופה העותמאנית.
בדרך לרחוב יעקב מאיר, לפני שהוא פוגש את רח’ מלכי ישראל אל קיר הפשקווילים, נעשה עצירה בנקודה שקטה ונתייחס לסגנונות הלבוש המגוונים של החברה החרדית
נודע כאחד מבתי הכנסת המפורסמים בעולם החרדי ומתקיימים בו תפילות 24 שעות ביממה. לפי ההלכה היהודית צריך להתפלל שלוש פעמים ביום ובמנין. כלומר בהתקבצות של עשרה אנשים. בשטיבלאך יש עשרות מניינים במשך היום והם משרתים בין היתר את אלה שלא התפנו להתפלל בשעות השגרתיות.
בדרך לשטיבלך, תעבור ברחוב סולוביצ’ק, הרב יצחק זאב סולוביצ’ק נחשב כאחד מבכירי הרבנים של הציבור החרדי עם קום המדינה. הוא נחשב כאנטי ציוני מובהק וכמחמיר. תלמידיו מכונים “הבריסקרס” והם יודעים כמחמירים גדולים במה שקשור לקיום מצוות. במגזר החרדי ישנם הרבה בדיחות ואימרות כנף על הקפדנות הנוירוטית שלהם.
נוסד לפני כ30 שנה על ידי הרב יצחק סגל. מייצרים בו מאות מנות אוכל שנשלחות לעניים ולנצרכים. כמו כן יש בו מטבח פעיל וחדר אוכל. מוסד זה משרת לא רק את בני החברה החרדית, אלא גם את האוכלוסיה הכללית.
בית ספר ספרדי לבנות. ככלל בבתי ספר לבנות שמים יותר דגש על לימודי חול . ישנו מגוון גדול בבתי הספר יהיו כאלה שיהיו ברמה גבוהה מאד שתאפשר למתבגרות להמשיך למגמות אקדמאיות, ויהיו כאלה שמרנים שישימו דגש על הפן הקהילתי חרדי
ישיבה ספרדית בראשות הרב אברהם סלים. ישיבה זו היא דגם מייצג של ישיבות ספרדיות שנתונות תחת השפעת החברה הליטאית. הישיבות נחשבות ככלי חינוכי לעיצוב תודעת החרדי המתבגר, וככור ההיתוך של החברה החרדית.
קברו של הרבי אברהם מרדכי אלתר מגור (האמרי אמת) שהיה אחד מאדמורי”ם הגדולים בפולין טרום השואה ונמלט ממנה בתקופת המלחמה. לימים בנו הרבי פנחס מנחם אלתר (פני מנחם) גם ייקבר כאן. מוצא החסידות העיירה גורה קלווריה בפולין והיא רואה את עצמה כממשיכת דרכו של הרבי מקוצק. חסידות גור נחשבת כאחת החסידויות הגדולות בארץ והיא מונה כמה רבבות.
החברה החרדית מונה למעלה ממיליון נפש והיא מחולקת למאות קבוצות ותתי פלגים. הזרמים העיקרים הם: ליטאיים, חסידים ומזרחיים.. בסיור נלמד על הפלגים בחברה החרדית, אהבה ומיניות,עולם הישיבות, תקשורת תרבות ועוד.
באפריל 1863 חגג הצאר הרוסי אלכסנדר השני את יום הולדתו. באותו יום, בירושלים, נפתח בית החולים הרוסי. המוסד הרפואי הוקם כחלק ממתחם גדול, שכלל בין היתר קתדרלה ואכסנייה, במטרה לתת מענה לאלפי צליינים רוסים שהגיעו לארץ הקודש החל מראשית המאה ה-19. המתחם החדש, שזכה לכינוי “מגרש הרוסים”, אמנם נתן מחסה לעולי הרגל האורתודוכסים, אך לא פחות מכך שיקף את שאיפותיה של המעצמה הרוסית באזור. בדו”ח שחיבר לקונסוליה הצרפתית בשנת 1902 סיפר הרופא הצרפתי אמיל מושן, שפגשנו כבר קודם, כי הצליינים הרוסים הם מטופלים קשים במיוחד – כל רצונם היה למות בירושלים כדי להיקבר למרגלות הר הזיתים.
מבנה עיריית ירושלים ההיסטורית
צרפת הייתה מעצמה נוספת שביקשה לחזק את השפעתה בירושלים. הקמתו של בית החולים הצרפתי לא נבעה רק מתחרות בין מדינות אירופה, אלא גם מתוך מאבק בין זרמים שונים בנצרות על ליבם של תושבי הארץ. בית החולים הוקם בשנת 1851 במימון ממשלת צרפת. אחיות המנזר הקתולי סנט ג’וזף סעדו את המטופלים במקום.
רחוב הע״ח הוא אחד החשובים בשכונת מוסררה, יש בו כמה מוסדות שכדאי להכיר
בשלהי המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים התגלעה תחרות עזה בין מעצמות אירופה על השפעה בירושלים. בית החולים האיטלקי, ובתי חולים שעוד נפגוש בהמשך סיורנו, היו חלק מתחרות זו.
בית החולים לילדים מאריינשטיפט
כמו בתי חולים אחרים בסיורנו, גם בית החולים רוטשילד החל את דרכו בעיר העתיקה, בשנת 1854. המוסד נבנה ביוזמתו של הברון יעקב מאיר רוטשילד, שביקש להקים בית חולים יהודי ראשון בירושלים. עם השנים, בגלל הצפיפות ומצוקת המקום, גבר הצורך להעביר את מושבו של בית החולים אל מחוץ לחומות.
ד”ר אברהם טיכו מגלם אולי יותר מכל רופאיה של ירושלים את אופיה חוצה הגבולות של הרפואה בעיר – שכן הוא משך אליו מטופלים בני כל הדתות ובני כל המעמדות, מהארץ ומהמדינות השכנות.
בית החולים הגרמני, מהמבנים היפים של רחוב הנביאים, הוא אחד מבין מוסדות רבים שבנו הגרמנים בארץ הקודש. רק בירושלים, למשל, ניתן למנות את בית היתומים שנלר, את מתחם אוגוסטה ויקטוריה בהר הזיתים, את בית המצורעים “הנסן” ומוסדות רווחה נוספים.
בית ההסתדרות הרפואית בישראל
בתחרות המיסיונרית על ארץ הקודש, היה לחברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים תפקיד חשוב. החברה הלונדונית הוקמה בתחילת המאה ה-19 במטרה להמיר יהודים לנצרות האנגליקנית. אחת מדרכי הפעולה של החברה הייתה ארגון משלחות רפואיות לירושלים בעשורים הראשונים של המאה על מנת לנסות ולהשפיע על יהודיה העניים.
בית החולים העירוני (אל-בלדי) היה המוסד הרפואי העיקרי שהקימו השלטונות העות’מאניים בעיר ועל כן סימל את נוכחותם בירושלים. השכונה סביבנו אפילו כונתה בתקופה העות’מאנית שכונת בית החולים העירוני. האטרקטיביות של בית החולים בעיני האוכלוסייה המוסלמית נבעה, בין השאר, מחשש מפעילות מיסיונרית בבתי החולים הזרים.
את סיורנו אנו מתחילים בבית החולים המרוחק ביותר מחומות העיר. בית החולים שערי צדק נוסד בשנת 1902, במימון הקהילות החרדיות של גרמניה והולנד, שביקשו להקים בירושלים בית חולים שישרת את צרכיה של הקהילה החרדית, מבלי להתפשר על רמת השירות או על קיום המצוות. לתפקיד מנהל בית החולים גויס ד”ר משה וולך, אז רופא צעיר בוגר אוניברסיטה גרמנית, שניהל אותו במשך 45 שנה, והוסיף להתגורר במבנה עד מותו.
את הסיור בעקבות היציאה מהחומות נסיים בכיכר ציון, נתייחס לשכונה הרביעית והחמישית, למשולש הירושלמי, לרח’ יפו והרכבת הקלה ועוד הרבה דברים אחרים בסרטון הבא.
הגענו לחצר בשכונת נחלת שבעה, בחצר אחרי הגדר מוסתר כרגע בור המים. רוצים לשמוע מה כתב על השכונה ש”י עגנון? וגם מי בנה את השכונה? צפו בסרטון ותגלו.
כיכר החתולות נמצאת בקצה שכונת נחלת שבעה ופה ניתן להבין בדיוק כיצד חילקו את הנחלות בין שבעת היזמים יוסף ריבלין, יואל משה סלומון, יהושע ילין, מיכל הכהן, בנימין סלנט חיים הלוי ואריה (לייב) הורוביץ. וגם, יש פה טריק ממש מגניב, רוצים לראות מה הוא? צפו בסרטון.
בריכת ממילא ממוקמת ממש במרכז ירושלים של היום בלב בית קברות מוסלמי ולפיכך שייכת לווקף המוסלמי עד היום. הבריכה ובית הקברות היו עוד הרבה שנים לפני שהתחילו לצאת החומות של העיר העתיקה ושכונת מחנה ישראל ונחלת שבעה (השלישית) גבלו בבריכה ובית הקברות. הבית היחידי הוא בית שומר בית הקברות נמצא על השביל בין רחוב אגרון לרחוב בן סירא, בואו תראו את הסרטון על בית הקברות.
