במסלול אותו הלכנו הלכו מידי יום גם תלמידי המחזורים הראשונים של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, שלצד המעבדות שלו אנחנו עומדים כעת. במאי 1949 הוקם בית הספר לרפואה מתוך שיתוף פעולה בין הנהלת האוניברסיטה העברית ונשות הדסה. מכיוון שלא ניתן היה לחזור להר הצופים, מקום מושבם של האוניברסיטה ושל בית החולים הדסה, הופקעו מספר בניינים בעיר לטובת בית הספר לרפואה. ביניהם היו מתחם טרה סנטה בפינת הרחובות בן מימון וקרן היסוד, בית החולים הגרמני שכבר ביקרנו, בניין זה וכן בניין בית החולים הרוסי, שנבקר בו מיד. 

הסכם בין נשות הדסה לאוניברסיטה הכשיר את הדרך עוד ב-1936 להקמת בית ספר לרפואה, וכבר הוקמו באוניברסיטה מחלקות פרה-רפואיות שסיפקו, בין השאר, השתלמויות לרופאים. אז מדוע הוקם בית הספר לרפואה 24 שנים לאחר הקמת האוניברסיטה העברית? היו לכך שתי סיבות מרכזיות: האחת, העדר המשאבים הרבים הנחוצים לבית ספר לרפואה, והשניה – הגעתם לארץ של אלפי רופאים יהודים מגרמניה ולאחר מכן ממזרח אירופה, תופעה שייתרה את הצורך בהכשרת רופאים צעירים. להבדיל, ב-1949 התנאים היו אחרים: מעט מאוד רופאים יהודים הוכשרו באירופה מאז עליית הנאצים לשלטון – מה שיצר מחסור ברופאים צעירים. הקמת המדינה וההגירה ההמונית שבפתח זימנו אתגרים חדשים, וראשי הצבא  לחצו על האוניברסיטה להכשיר רופאים כדי לגייסם לשורותיו. הירצחם של חברי הנהלת בית החולים הדסה בשיירת הר הצופים באפריל 1948 פגע בהיערכות להקמת בית הספר, אך זה קם לבסוף ממש כאן במאי 1949.